כל כך מובן ש'לא'

.
"זה הסיפור? באמת? ולא ידעתי?!" שמעון משפשף את רקותיו. וואו, הוא המום. כמעט שנה הוא מנהל את השידוך הזה, שלכאורה היה אמור לרוץ תוך שבועיים: הבחור מוצלח, הנערה טובה מאד, המשפחות מתאימות זו לזו… ומשהו תקוע.

.
כשה-"כן-לא-אולי-נחשוב"- פשוט נמאס לו כבר, הוא נקט בצעד חריג, התקשר לועד הרבנים ושלח את הבן של רוזן והבת של מינקוביץ לתפילה בעמוקה. "אם זה השידוך – שייסגר מהר. אם לא- שירד מהר, וסופי!"- הוא קיווה שהמוקדן לא נפגע מקוצר רוחו. אין לו כח, באמת. הוא שדכן וזה המקצוע שלו, אבל כמה אפשר למתוח בני אדם?
יומיים אחרי פסח התגלה שמינקוביץ מסתירים בעיה רפואית במשפחה. רוזן ידעו על כך, ולכן הסתפקו כל כך בנוגע לשידוך…

.
"זהו," שמעון מסמן איקס זורח על השורות בפנקס. "הישועה של ועד הרבנים הגיעה. הבנתי מה קורה, אני מוריד ידיים מהשידוך הזה. ברוך שפטרנו."

.
אבל השידוך לא יורד ממנו.

.
"אנחנו רוצים להמשיך." מתקשר רוזן באותו ערב. "הבעיה לא כל כך משמעותית כמו שציירו אותה בהתחלה."

.
שמעון בוהה באיקס הזורח. מה עושה לו התפילה של ועד הרבנים?

.
השידוך התקדם בקצב מסחרר, פגישה, עוד אחת – ווארט… עוד לא שבוע מאז שהתפללו בעמוקה על הבקשה המוזרה שלו, והוא שותה 'לחיים' בסלון של מינקוביץ. מי היה מאמין…

.

.
לא רוצה לשמוע שידוכים

.
איילה חולצת את נעלי העקב המציקות בתנועה איטית. "נראה לי שנפסיק את הפגישות לזמן מה"- היא אומרת לאמה. "אולי עד שימלאו לי עשרים, אולי יותר…"

.
היא צעירה מאד, ולא צריך להילחץ – מסבירה אילה. "אין לי כח להיפגש לחינם. עדיף לחכות עוד קצת, ובינתיים להתפלל שאמצא את השידוך הנכון במהירות…"

.
סיפורי הישועות של ועד הרבנים עושים לה בלגן בלב. "אני צריכה לתרום." היא אומרת ליהודית אחותה. "360 ש"ח כדי שאתארס מהר ובקלות." יהודית מתלהבת. "אני מוסיפה מאה ש"ח לזכותך, אחותי."

.
שבועיים אחר כך – בסך הכל שבועיים! – מגיע הצעת שידוך מצוינת בשבילה. עוד כמה ימים והיא – כלה! מאושרת, מתרגשת.

.
"נא להתפלל להצלחת הזיווג"- כותבת אילה בסוף המכתב הנרגש שנשלח מייד לועד הרבנים. שיהיה במזל טוב, אמן.

.

.

דווקא בצדקה

.
שרה משרטטת קו ישר לאורך הדף. 'שמירת הלשון' – היא כותבת למעלה. בצד ימין היא מחלקת את היממה למשמרות בנות שעתיים ובצד שמאל ממלאה שמות. האחיות שלה- כמובן, בנות דודות, השכנות, החברות בעבודה ואפילו הבנים מהישיבה שגייסו את חבריהם.

.
השם יעזור- היא לוחשת לעצמה. שרק נגמור כבר עם הזמן הסוחט הזה.

.
היא נזכרת בתרצה של אתמול ודמעות עולות בעיניה. לא כולם חווים כזו תקופת שידוכים קשה. תרצה שלה- רק השם יודע למה, מטולטלת באכזבות חוזרות, המתנות ארוכות לתשובה, דחייה פעם אחר פעם… אתמול שוב נפלה הצעה שנראתה קוסמת כל כך, ותרצה נשברה לגמרי.

.
בחול המועד פסח, כשמחולק העלון של ועד הרבנים, שרה מתקשרת מייד. "תפילת ארבעים יום." היא מבקשת.

.
בליל שביעי של פסח גם היא קוראת את שירת הים, ובימים שלאחריו תפילותיה עוד יותר מלאות תחנונים. והישועה, איך לא- הגיעה…

.
"הרגשנו ממש בחוש כיצד יד מלמעלה מובילה אותנו לקראת השידוך המיועד. בתום 36 יום לתרומה זכינו לווארט – ויושע ד! ובערב יום ה-40, ער"ח סיוון נערכו האירוסין במזל טוב!

.
אמנם לא הבטחתי לפרסם"- היא מעידה בכתב יד נרגש, צוהל, רוקד! –"אך לראות את רצון השם שדווקא ההשתדלות בצדקה פועלת ישועות, הביאה אותי לכתוב לכם על הרגשת ההשגחה הפרטית ואיך בדורנו זוכים לראות בחוש את יד ד' המובילה ומנווטת!"

.

.

בו ביום

.
דודי מנקר בצלחת הכמעט-ריקה, משתדל מאד שאבא לא ישים לב ויזכיר לו שמאוחר, ועליו לצאת לישיבה. הוא מסתכל על גרגירי האורז האחרונים והאוזניים שלו כרויות לכל הגה.

.
"בצהריים?" שואל אבא.

.
בצהריים! דודי קומץ אגרופים נלהבים מתחת לשולחן. פלא! וואו, איזה נס!

.
בראש חודש בדיוק הוא החליט על התרומה לועד הרבנים, כדי שצביקה יתארס עד סוף החודש. באותו היום – להפתעתו והפתעת הוריו- הגיע תשובה חיובית משידוך שרצו ונקבעה מייד פגישה.

.
ארבעה שבועות חלפו, ועוד לא הגיעו לידי גמר. החודש הקצוב עמד להסתיים ודודי, שלמד בישיבה סמוכה וחזר הביתה כל יום גם לארוחת צהריים, והיה די מעודכן במתרחש – עקב במתח אחר לוח השנה. נו, מה עם התרומה? זה לא עובד?…

.
בערב ראש חודש – שלוש שעות בלבד לפני השקיעה! עלו ההורים במדרגות בניין הכלה. גם להם הגיעה הישועה של ועד הרבנים. מדויקת, שמימית. אצבע אלוקים היא…

.

.

גם אני חתן!

.
הוא פוסע שלוש פסיעות לאחור ומסיר את סידורו מעל פניו הרטובות. קשה לו. לא צעיר כל כך וה'ערך' שלו בשוק השידוכים מורכב למדי – דניאל מתמודד באומץ עם מספר בעיות אישיות, שעלולות לגרום להצעות לברוח ממנו…

.
כשהוא נושק לסידור קולטות עיניו עלון. הוא מקפל את הדפים לארבע ומכניס לכיסו. אחר כך יעיין בו, עכשיו חזרת הש"ץ.

.
בבית הוא קורא את סיפורי עמוקה ומשהו בתוכו פוקע. "החלטתי לנסות. קיבלתי על עצמי שאם אתארס תוך ארבעים יום אשלח מכתב להודיע כוחה של תפילה וצדקה."

.
שבוע אחרי פסח זה מגיע. במהירות מפתיעה. "אני עוד לא מספיק לעכל" – כותב דניאל בסגנונו הציורי, "ושאגות מזל טוב נשמעות מכל החברים בפנימייה… אני המום מהתרגשות, לוחץ יד לכל מי שמושיט לי. מנסה להכניס לעצמי לראש: אתה החתן! הבורא יתברך הוא הכ–ל יכו—ל…"

.
למחרת, מייד על הבוקר, הוא מתקשר למוקדן של ועד הרבנים ומבקש להוסיף את שם כלתו לתפילה. "המוקדן לא מתרגש מיד" – כותב דניאל. "הוא רגיל בכגון זה…"

.

 

"הבטחתי ונושעתי" – בקרוב אצלכם!