טעות קטנה בקו

"אהמ.. סורי, סליחה… האוטובוס הזאתי לפתח תקווה?" האשה היתה אבודה בעליל. חוצניקית, את זה ראו עליה בבירור וגם שמעו ממבטאה. הנערה שלידה הנהנה לשלילה. "לא, את צריכה קו תשעים ושתיים או עדיף שישים ושש. תרדי עוד שתי תחנות ותחצי את הכביש. שם כדאי לך לקחת מונית שירות חזרה לתחנה המרכזית, ואז…"

ג'ודי עצרה את שטף ההסברים. "מומנט, אני לא להבין. אינגליש. אונלי אנגליש."

הנערה נבוכה. היא אף פעם לא היתה טובה באנגלית. רגע! היא תתקשר למירי אחותה. היא בטוח תדע להסביר לתיירת הנחמדה הזו מה היא צריכה לעשות.

כשג'ודי דיברה עם מירי אורו עיניה. היא הנחתה אותה איפה לרדת והיכן להמשיך הלאה. "תני לי את המספר שלך," ביקשה ממירי, באנגלית כמובן. "אני רוצה להחזיר לאחותך את הפלאפון. את אמרת לי לרדת כאן." היא נתנה לה את המספר.

הן המשיכו לדבר, מירי וג'ודי, נשארו יחד על הקו עד שהיא הגיעה לאן שרצתה בפתח תקווה. "יש לך אנגלית טובה," החמיאה למירי כשירדה מרוצה בתחנה הנכונה. "נולדת בישראל?" "אני לומדת במגמת אנגלית בסמינר." הסבירה מירי. "יופי יופי. סמינר זה טוב, כמו ישיבה, נכון? הבן שלי לומד בישיבה מצוינת כאן בארץ"- היא נקבה בשם ישיבה מפורסמת, לא טורחת להסתיר את גאוותה. "הוא מחפש שידוך. את מכירה מישהי?"

מירי נבוכה. החוצניקים האלה… "אני אחשוב." הבטיחה לג'ודי. "יופי יופי." בת שיחה התלהבה. "אני אתקשר אליך מחר עוד פעם ותתני לי את השם."

למחרת ג'ודי התקשרה. מירי הצליחה לברר קצת אודות אותו נתן, בנה של ג'ודי, והמידע שקיבלה היה מחמיא ביותר. היא הציעה את השם שלי והשידוך החל לרוץ.

קצת לפני שבועות נסגר השידוך ביני לבין בעלי, נתן. הוריו היו המומים. הם היו בטוחים שבארץ יהיה להם קשה הרבה יותר ובדיוק כאן מצאו בקלות כל כך שידוך מתאים! רק נתן ידע את הסוד: ארבעים וששה ימים קודם לכן הוא תרם לתפילת ועד הרבנים בעמוקה… התפילה גרמה לאמו לטעות בקווים, לעלות על האוטובוס הלא נכון ולשאול בדיוק את אחותה של חברתי הטובה. אחר כך עלה במחשבתה של האחות הרעיון להתקשר למירי ששוחחה עם ג'ודי, חמותי לעתיד, שיחה ידידותית הרבה מעבר להנחיה סתמית בקווי האוטובוסים. כך היא נשאלה על שידוך, וחשבה עלי… השאר היסטוריה. גלגולים של השגחה פרטית בזכות התנא רבי יונתן בן עוזיאל.

הצטרפו למשפחת תורמי ועד הרבנים ותזכו גם אתם לראות ניסים גלויים, הבטחתי ונושעתי