הייתי באוטובוס הדמים – – –

כבר כמעט שנתיים חלפו מאז האסון המחריד בקו 402, ועכשיו הגיע מכתב שמאיר עוד נס בתוך השכול. סיפור השגחה מפעים, עין בעין לחזות אלוקים.

.
האור האדום ברמזור סירב להתחלף. נו, מאוחר! הוא צריך להוציא את הילדים מהגן! אשר מתופף בחוסר סבלנות על עמוד צדקה של ועד הרבנים. ועד הרבנים… הרמזור כבר ירוק והוא מעיין בכיתוב: 'הצדקה של גדולי הדור'. פתאום אשר חש צורך עז לתרום. עכשיו, מייד. כאילו ליבו מנבא לו משהו. הוא מוציא שטר ודוחף בקופה רגע לפני שהרמזור מתחלף חזרה לאדום. .

.
יומיים אחר כך הוא עולה לקו 402 המפורסם. מחפש בעיניו מקום פנוי, ומתיישב.

.
לא, לא נוח לו פה. הפלסטיק הצמוד לחלון מציק לו. אשר קם, מישהו עומד וחוסם לו את המעבר, ילד צורח מאחורה. בלגן באוטובוס, אוף. הוא מוצא לו מקום חדש ומתיישב בשנית.

.
באמצע הדרך האוטובוס נהדף בבלימה אדירה. רסיסים מתעופפים, צרחות, רכבים עוצרים ליד. משאית גדולה בצד הדרך. תאונה! אשר מביט בהלם על הבלגן האנושי, קולט את התמונה הטראגית. זוועה, אלוקים ירחם ויציל.

.
פתאום הוא שם לב שהפגיעה הקשה היא בטור הימני של האוטובוס, והלב שלו עוצר מפעום. הוא ישב שם! בתחילת הנסיעה הוא בחר בדיוק במקום הכי פגוע, שעכשיו מרוסק ומנופץ. יד אלוקים משכה אותו משם למקום אחר. מי יודע מה היה קורה עכשיו אילו היה נשאר שם…!

.
הוא בהלם. כוחות ההצלה מזנקים לתוך האוטובוס, מאתרים פצועים, מגישים מים. הוא מביט על המתרחש בעיניים מזוגגות, וזכר הצדקה ההיא שתרם על הדרך עומדת במרכז מחשבותיו המבולבלות. זו היא! הוא מרגיש בחוש! לא יודע איזו זכות מיוחדת עמדה לו, הקדוש ברוך הוא שלח את הקופה של ועד הרבנים מתחת לאצבעותיו, כדי להצילו ממוות.

.
ריבונו של עולם רוצה להציל אותנו, לעטוף אותנו בטוב ובחמלה. ריבונו של עולם אוהב אותנו ולכן הוא שולח לנו את הצדקה. שנרחם ונהיה מרוחמים, שנציל את ענייו – והוא יציל אותנו- – –

.

"הבטחתי ונושעתי" – בקרוב אצלכם!