.
.
.
את אותן השעות, הכי קריטיות והכי נשגבות בשנה, מעניקים גדולי הדור דווקא לתורמי ועד הרבנים. ארבע שעות אחרונות לפני ראש השנה הם יוצאים לכותל המערבי – בשבילנו.
כך הם מקבלים את השנה החדשה: בתפילה על תורמי ועד הרבנים! דווקא כך. דווקא כך!
הם יודעים כמה משפחות ניצלות מקריסה על ידי הועד. הם יודעים עד כמה העולם כולו עומד בזכות הצדקה העילאית הזו. הם יודעים כמה צרות נמנעות, כמה זכויות נזקפות וסנגוריות מושמעות בזכות ההתגייסות הקולקטיבית של עם ישראל למען מצוות הצדקה.
השנה אתם תעצרו רגע בתוך המהומה. עם מגב ביד אחת, מגהץ ביד השנייה וטלפון של 'שנה טובה' בין הראש לכתף, תתלווה אליכם תחושה עילאית, מיוחדת. תמריאו רגע מעל המרוץ העמלני עד לשעת הצפצוף ותפליגו אל הכותל המערבי, אל המעמד האדיר והנורא בפלטרין של מלך – – –
.
ההתרחשויות הסוערות של השנה האחרונה לא נקבעו בזמן שארעו במציאות; הן נכתבו הרבה חודשים קודם, ביום הדין של השנה. התינוקות שנולדו בריאים, החתונות שנחגגו, הרגעים המאושרים בבית ובחוץ, ימי השגרה המבורכים. ולהבדיל – האסונות, תאונות הדרכים, המחלות, האויבים שקמים עלינו לכלותינו. כשאנחנו מביטים על כל זה לאחור ואחר כך מישירים מבט קדימה, אל השנה העלומה עדיין – הלב מצטמרר. למה נזכה ולמה לא? אלו גורלות יחתמו בשבילנו בשמים?
ריבונו של עולם! תן לנו נחת מהילדים.
ריבונו של עולם! תן לנו פרנסה.
ריבונו של עולם! תן לנו בריאות.
לכל אחד המשאלה הכוססת שלו, אם זה זיווג הגון, או זרע של קיימא.
.
.