השנה, תקוים סגולת רבי חיים פאלאג'י על ידי שלוחי ועד הרבנים בשונם.

לשליחת שמות הקליקו כאן.

על קברה של השונמית שנעשה לה נס ונפקדה; מקום אליו שלח מרן הקהילות יעקב ושולח גם בנו מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א חשוכי בנים להתפלל ולהיוושע – שם יעמדו השליחים של ועד הרבנים ויפרישו תשעים ואחת פרוטות, וישלימו עד שיעור ב' פעמים ב"ן עבור תלמיד חכם עני ועניו, אחד מבין מאות הנתמכים על ידי הועד. ויתפללו בבכיות עבור כל תורמי מאה וארבע ש"ח המצפים לישועה.

התפילה לא תיגמר ביום אחד. שלוחי ועד הרבנים ימשכו לעלות לשונם במשך ארבעים יום. הם יעתירו שוב ושוב, תפילה של ארבעים יום הפותחת שערי שמים.

והישועה- הן בוא תבוא. המוני זוגות כבר נושעו בזכות מאה וארבע ש"ח לועד הרבנים – והמונים ייוושעו בעזרת השם גם השנה.

הנס עדיין בבית השונמית

שם, בשונם, היתה אשה גדולה. אלישע הנביא היה בא לביתה מעת לעת לאכול לחם. היא ובעלה עשו לו עלית קיר קטנה ושמו בה מיטה ושולחן וכסא ומנורה.

יום אחד הבטיח לה אלישע הנביא כי למועד הזה כעת חיה היא חובקת בן.

האשה השונמית נבהלה: אל איש האלוקים, אל נא תכזב בשפחתך. עייפנו מסגולות ומהבטחות. אנחנו כבר לא מצפים, התייאשנו והרמנו ידיים. למה להחזיר את אותם ימי תקווה מאכזבים?

יש עומקים של כאב שרק מי שחווה אותם יודע עד היכן הם קודחים. כאב שכוסס ביום ומטריף בלילה, כאב שמתלווה לכל חיוך, לכל איחול 'מזל טוב' בין אם זו ברית או חתונה; כאב שמעצים מול עגלת תינוק ומלמלות של שמיכה רכה, ענוגה. משכן את הדמעות כדיירות קבע בסף העין.

הורים שעדיין מחכים.. כולם כאחד דואגים ומתפללים, תורמים לצדקה, כולם מתעניינים ומבררים על סגולות ורומזים בעדינות שאולי כדאי לנסות גם את… ובעיקר מרחמים.

האשה השונמית כבר היתה אחרי כל זה. היא כבר התייאשה והתקשתה להאמין אפילו להבטחתו של אלישע איש האלוקים. אל נא תכזב בשפחתך- היא מבקשת ממנו. כבר השלמנו עם זה שלא נזכה לילדים. למה לעורר ציפיות מכאיבות?
אבל על אף ולמרות הייאוש היא נפקדה, ותלד בן למועד אשר דיבר אלישע.

על אף ולמרות שנות הציפייה חסרות התוחלת, אחרי תפילות ומאמצים ועוגמות נפש- מגיעה הישועה משונם. אותו מקום שנעשה בו נס על ידי צדיק פועל בו אותו הנס לעולמי עד.

לשליחת שמות הקליקו כאן.