גזר הדין של הרב אלישיב / סיפור לרגל יום ההילולא

 

לפני כמה שנים נפטר לבית עולמו תלמיד חכם חשוב וקדוש, מצדיקי עולם: הגאון הקדוש רבי שמואל צבי רוזנפלד זצוק"ל. רבי שמואל צבי הסתופף כל חייו בהיכל השם בדבקות ואהבה, ומאחר שהקפיד להצניע את הליכותיו בקודש – רק מעטים זכו להכירו.

מעטים עוד יותר הכירו את ארבעים שנות המתנה שגזר עליו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

 

בין הזכיות הרבות שזכתה בני ברק התנשאה דמותה המצטנעת של רבי שמואל צבי רוזנפלד זצ"ל. רבי שמואל צבי היה יהודי גאון וקדוש, שקדן עצום ויחד עם זאת – עניו ונחבא אל הכלים. כל היום ראשו בלימוד התורה, עיניו שפופות למטה וראשו בעליונים. בהגיעו לפרקו, בחר בו האדמו"ר בעל הברכת משה מלעלוב זיע"א לחתן.

רבי שמואל צבי היה מקורב מאד אצל מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל. הסטייפלר בעיני קודשו ידע כי לפניו ניצב מלאך בדמות אדם, אשר קידש את כל כולו לתורה ולעבודת השם וכמוהו יש יחידי סגולה בדור. הוא הרבה להשתעשע עימו בדברי הלכה ופלפול החשיב את דעתו בכל עניין.

אבל מול הרופא בבית החולים הדסה לא עמדה לו שום פרוטקציה- – –

הדוקטור טען שהלב שלו הרוס. שעותיו בארץ החיים קצובות. אלא אם כן… אלא אם ייערך לו ניתוח לב מסובך. ומדובר ברפואה של לפני ארבעים שנה, לפני הטכנולוגיה והמדע שנולדו מחדש מאז ועד היום.

"מדובר בניתוח מורכב מאד." אומר הפרופסור. "אנחנו נעשה ככל יכולתנו, כמובן, אבל אין כל ערובה שתקום חי מהניתוח."

הוא הולך למות?

רבי שמואל עוצם עיניים. מליט פניו בידיו. רגע ארוך עד שהוא אוסף את עשתונותיו, ושואל: "כמה  סיכויי הצלחה?"

"סיכויים קלושים, אם בכלל." פוסק הפרופסור, עיניו נעוצות בנקודה עלומה על גבי השולחן. "החלטה שלך, רבי."

הפרופסור קם מכסאו. רבי שמואל צבי מתאמץ לקום בלי להסתחרר. הפרופסור מלווה אותו אל הדלת והוא יוצא החוצה, אל הרחוב ההומה. כפוף ועייף וזקן, ארבעים שנה הוא בעולם ועכשיו נחרץ עליו למות. רק בן ארבעים.

הוא חושב לרוץ אל בית המדרש ולהימלט אל הגמרא, אבל רגליו מוליכות אותו אל רבן של ישראל, מרן הסטייפלר זצוק"ל.

בדממת כבוד עומד מול איש האלוקים. ה'קהלות יעקב' מגביה את ראשו מספרו, ועיניו נתלו בו מפינת החדר, נוקבות, בוערות כשני גחלים לוחשות. הוא מגיש לו עט ודף נייר. ואומר בפשטות:

"שְׁרַייְבְּט דָא וואָס אִיר וִוילְט". ("תרשמו כאן מה שאתם רוצים!")

מה שאתם רוצים!

הוא רוצה לחיות! שמשפחתו לא תאבד את ראשה, שילדיו לא יהיו יתומים!

מכל זה הוא כותב בבהילות במשפט אחד:

"אני עובר ניתוח מסוכן שסיכויי הצלחתו קלושים. אני רוצה הבטחה שאשאר בחיים אחר הניתוח…"

הסטייפלר מצמיד את הנייר לעיניו קצרות-הרואי. קורא את השורות, ומברך.

רבי שמואל צבי לא נרגע. "הבטחה אני רוצה, רבי. הבטחה שליבי ימשיך לפעום גם לאחר הניתוח!"

הסטייפלר שותק. שינוי סדרי הטבע… הוא לא יכול להבטיח. וכי תחת אלוקים אני? הוא מרכין ראש שקוע בשרעפים, בכל זאת – הלב הקדוש חייב להמשיך לפעום… בסוף אומר לרבי שמואל צבי:

"סע לירושלים. בירושלים מתגורר צדיק נשגב, רבי יוסף שלום אלישיב, הפְּסָקים שלו מקובלים בשמים! סע לעיר הקודש, בקש בשמי מרבי יוסף שלום שיגזור על פמליא של מעלה בגזירת-רב שהניתוח חייב להצליח. גם הפסק הזה, כמו כל הפסקים שלו- יתקבל!"

פניו של רבי שמואל צבי אורו. מרן 'הקהילות יעקב' נתן לו כתובת. הפסקים בכתובת ההיא מתקבלים בשמים! הוא יוצא חדור תקווה אל רחובות בני ברק ותופס את האוטובוס הראשון העולה ירושלימה.

כעבור שלוש שעות התייצב בחדר הלימוד שברחוב חנן 10, וסיפר מי שלחו הלום.

מרן הרב אלישיב התבונן בו נבוך. "הסטייפלר עצמו הורה כך?"

הוא עצמו.

"והוא שלח אותך אליי על-מנת שאני אגזור?"

"הוא שלח אל הרב".

הרב אלישיב שקע בהרהוריו. כתמיד חיפש ומצא את חובתו בשעה הזו. היהודי מבקש גזירה, ותואר פניו המאיר לא מותיר ספק אודות גדלות-נפשו. ה'קהילות יעקב' מחזק את ידו. ומפנה אליו. נדרש כאן איפוא פסק דין.

לא ברכה. פסק דין.

פסק דין מצריך עיון.

הוא מהרהר. שואל שאלות. מבקש לדעת את כל הנתונים על בוריים. ר' שמואל צבי שוטח לפניו את הפרטים. הרב אלישיב הופך בעניין, לבסוף הוא אומר בפשטות:

"אני גוזר בכוח התורה שליבו של ר' שמואל צבי יבריא וימשיך לתַּפְקד לאורך ימים!"

באחת מישיבות ועד הרבנים לאישור התמיכות, ביקש הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א להמחיש מעט את משמעותה של ברכה או הבטחה ממרן הרב אלישיב זצוק"ל. הוא נעמד, ביקש את רשות הדיבור וסיפר את סיפורו של הרב שמואל צבי רוזנפלד זצ"ל. 

"ארבעים שנה עברו מאז," סיים הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א. "ארבעים שנה בהן המשיך רבי שמואל צבי לשקוד וללמוד וללמד, לגדל את ילדיו לתורה, להובילם לחופה ולרוות נחת. במשך השנים הללו, מאז גזר מרן הגרי"ש זצוק"ל על ליבו לתפקד כשורה – פעם הלב ללא דופי ובלי שום טיפול…"

ביום טוב ראשון של סוכות, ארבעים שנה לאחר גזירת התורה של הרב אלישיב, נדם ליבו הקדוש של רבי שמואל צבי רוזנפלד זצ"ל. בקיץ, חודשים ספורים קודם לפטירתו, הגיע רבי שמואל צבי לתל השומר לביקור אצל ד"ר מנקס, קרדיולוג מומחה.

"הלב שלך עובד כאילו רק אתמול קמת מהניתוח!" התפעל דוקטור מנקס.

 

כל כך הרבה 'פסקים' 'הבטחות' ו'גזירות' הרעיף מרן פוסק הדור על תורמי ועד הרבנים. מי שמילותיו נשקלו בזהב, נהג בענייני הועד בעזות דקדושה! ה'גזירה' וה'הבטחה' הפכו לדפוס קבוע בביתו של עמוד ההוראה, בכל הקשור לתרומות 'ועד הרבנים'.

 

ואנחנו – אנחנו קיבלנו את ה'פסקים' הללו! ההבטחות והגזירות טבועות בכח הצדקה של ועד הרבנים.

 

"פשיטא"– חותך מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א – "פשיטא שברכת חמי קיימת לשעתה ולדורות!" 

 

ברכה עצומה, וכל כך בקלות קוטפים אותה! תרומה אחת, 180 שותפות, והישועות שהניח מרן הרב אלישיב בצדקה מורעפות אל החיים שלנו- – –

 

לשליחת שמות לתפילה בציונו הקדוש של הרב אלישיב – לחצו כאן