רק מי שעמד בניסיון ההמתנה הנורא יכול להבין את עוצמות הכאב. כאב שכוסס ביום ומטריף בלילה. ימים משמימים, חגים בודדים וליל הסדר בו אין מי שישאל מה נשתנה. החידלון הזה, המתח שמא יחלפו השנים ולא תזכה. הלב צווח! מפעפע ביבבות חנוקות שאין מי שיצעק אותן, כי הדמעות כבר כלו מזמן.

אחרי הייאוש

 גם הבית בשונם היה שומם שנים ארוכות. האשה השונמית ובעלה התפללו ימים רבים, התחננו אל השם בבכיות. אולי אף ביקשו ברכות מגדולי תורה וחיפשו סגולות להיפקד. עיניהם רכו מבכי וליבם שתת.

היאוש לא בא ביום אחד, אלא זחל פנימה לאט לאט, כובש את מקומו בהתמדה. די! החליטו הזוג בשונם. אם השם לא הביא לנו ילד, כנראה שאין זה התפקיד בשלו באנו לעולם. נעבוד את השם כפי רצונו, כך, בלי לגדל ילדים. כי כמה אפשר לקוות, כמה אפשר לרצות ולרצות בלי לקבל מאומה? כמה ימים עוד נראה תינוקות של אחרים, והנשמה תצא בכמיהה. כמה פעמים עוד יחייכו אלינו ילדים לא שלנו?

ויום אחד בא איש האלוקים והבטיח. למועד הזה, כעת חיה, את חובקת בן זכר.

האשה השונמית הזדעזעה: אל נא תכזב בשפחתך! כבר הרמנו ידיים – אמרה לנביא אלישע. השלמנו עם הגזרה. לא! אין בי כוח לשמוע. אני מפחדת לקוות ושוב להתנפץ אל האכזבה!

אבל על אף ולמרות הייאוש היא נפקדה, ותלד בן למועד אשר דיבר אלישע. חרף כל הסיכויים, נגד המציאות, אחרי שנים ארוכות חסרות תוחלת מתרחש הנס במקום הזה.

והנס עודנו ממתין שם, בקצה הכפר הערבי שונם. בית השונמית עם עליית הגג הקטנה והנס שמרחף באוויר ומסוגל להתרחש גם עכשיו. המקום אליו שלח מרן הסטייפלער זצוק"ל ושולח בנו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א חשוכי בנים כדי להיפקד. משונם, אחרי כל הסגולות האחרות, התקוות והתפילות, מביא ועד הרבנים את הישועה.

הישועה בוא תבוא

 השליחים שלנו ילכו לשם עם צרור מטבעות, שקית של מאה וארבע שקלים, ויעוררו את הנס שנעשה לאשה השונמית בדרך שהורה המקובל האלוקי ר' חיים פאלאג'י זיע"א.

ערב שבועות – כך כותב ר' חיים פאלאג'י זיע"א-  יפריש צ"א פרוטות וישלים עד שיעור ב' פעמים ב"ן, ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו… והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה.

השליחים שלנו יבואו לבית השונמית בערב חג השבועות ממש, הכי סמוך שאפשר לחג, יפרישו במקום את תשעים ואחת הפרוטות וישלימו עד מאה וארבע. בכסף הזה ילך לתלמיד חכם עני ועניו, כמוהו אפשר למצוא בהידור רק אצל ועד הרבנים, היחידים שמגיעים אל מקרי המצוקה מהארץ כולה. ואחר כך הם יתפללו בדמעות, שם אחר שם, במשך זמן ארוך. רק חצי שעה לפני כניסת החג יעזבו את המקום.

והם יבואו שוב, למחרת. לפנות בוקר יצאו מעפולה וילכו ברגל עד שונם, מרחק של שעה הליכה לאחר ליל שבועות בלימוד רצוף… והם יבואו גם יום למחרת, ויום שאחר כך, ועוד יום, ושבת. ארבעים יום תעלה התפילה ויתעורר הנס באותו מקום.

והישועה- הן בוא תבוא. המוני זוגות כבר נושעו בזכות מאה וארבע ש"ח לועד הרבנים – והמונים ייוושעו בעזרת השם גם השנה.

המתנה היקרה בעולם

 יהודית היא בת בכורה ויחידה כבר הרבה שנים. בערב שבועות שעבר היא דפקה אצל הרב המקבל של ועד הרבנים עם מאה וארבעה שקלים.

נחום תרם בלי לספר לאשתו. כל כך קשה לה… לפני חודשיים, בברית של בנם הבכור, הוא גילה. היא דמעה וביקשה לשלוח תרומה נוספת לועד הרבנים – קורבן תודה, הדגישה, והמילים נרטבו בדמעות.

ויש את יעקב ואלישבע ששני האבות תרמו עבורם וכעת הם הורים לתינוקת, ואת ציפי שתרמה עבור אחיה הבכור, ואת יהושע ודבורי, הורים לשלושה ילדים שהקטן שלהם כבר חגג בר מצווה והם התפללו לעוד שמחות… וחיים מאיר, שתרם בשביל חבר ילדות. אינספור שמות שהגיעו לשליחי ועד הרבנים בשונם בדרכים שונות ומשונות, והמשותף לכולם הוא השמחה הגדולה.

תינוק אמיתי, ילד יהודי! בכי ומלמולים ושמיכה רכה ומשחקים מתגלגלים אל מתחת לכסאות בסלון…

אנחנו מכירים הורים בעמדת המתנה. זו לא חייבת להיות דווקא המתנה של עשור; גם שנתיים של ציפייה מורטת עצבים מספיקות די והותר. כל יום וכל דקה סוחטות את הנפש בצער עמוק. כואב לנו איתם, צר לנו בצערם- אך מה אנו מוכנים לעשות בשבילם? הגיע הזמן שנוכיח הדדיות, שנשתתף בצערם לא רק בכאב לב עמום אלא במעשה של ממש. אולי נהיה אנחנו השליחים הטובים לתרום מאה וארבע ש"ח לועד הרבנים ולזכות אותם בתואר הורים.

הנה שוב מגיע שבועות, ואתה תצרף הפעם את שמות היקרים לך לסגולה של ועד הרבנים בשונם. בעזרת השם נתבשר בשורות טובות. הבכי הכי ענוג בעולם ישמע כאן.  מנגינה טהורה, כוספת בנימים הכי דקים של הנפש.

ילד יהודי.

קיום סגולת רב חיים פאלאג'י – לחץ כאן