לשליחת שמות לתפילה וישועה על קבר רחל ולתרומות

 

 

ניקח את עצמנו בעוד שנה בדיוק- איפה אנחנו רוצים להיות אז? מה מייחלים שיקרה עד אז? אפשר לעבור את הזמן הזה עם אמא רחל, ואפשר בלי. ההבדל הוא שמים וארץ, הבדל בין אפילה לאור גדול.

שנה היא זמן ארוך.

בשנה אחת מיטלטל העולם מקצה לקצה. הגלגל סובב ומתהפך, פעם למעלה ופעם למטה. כל יום צופן בחובו משהו מפתיע, טוב או- לא כל כך טוב. אילו רק היה איזה ביטוח כללי המבטיח את העתיד, היינו משלמים עבורו כל מחיר בעולם, אם יש מחיר שיכול לספק ביטוח חיים אמיתי.

אין הבטחות. זה חד- משמעי. אבל יש השתדלות! יש תפילה וצדקה! ב קבר רחל זה הביטוח הכי בטוח שקיים עלי אדמות. חז"ל מכבירים במעלת הצדקה שמהפכת גזר דינו של אדם, ותפילה ב קבר רחל היא הבוקעת שערי שמים.

 

לאמא אכפת

 

אי שם, על דרך אפרתה, הקים יעקב מצבת קבורה. הם היו בדרך לארץ ישראל, יעקב אבינו עם נשותיו וילדיו, ורחל אמנו קשתה בלידתה ונפטרה. באותו אמצע שום מקום, רחוק ממקום יישוב ורחוק מקברי אבותיו- דווקא שם נטמנה רחל – קבר רחל אמנו -. והיתה לכך סיבה.

שנים אחר כך עבר שם יוסף. לכוד בידי אורחת ישמעאלים, שבוי ומושפל. הוא ראה את קבר רחל אמו והשתטח עליו, מלטף בידיים כבולות את המצבה ובוכה תמרורים.

יותר מאלף שנים חלפו ושוב נעצרו שבויים על יד קבר רחל. עם ישראל הולכים לגלות. מוכים, כאובים. בית המקדש נחרב והנוגשים מאיצים אותם אל ארץ גזירה. הם חולפים על פני הקבר של אמא וצועקים: אמא! אמא! תתפללי לפני כסא הכבוד! אמא! קשה לנו, מר לנו! קץ כל הקיצין נפל עלינו! אמא- – –

רחל אמנו היא אמא. היא אמא של כולנו. כל כך מבינה, כל כך כואבת איתנו, כל כך אכפת לה… אמא שלנו, אמא שכסא הכבוד נגיש לה ודמעותיה רצויות לפני מלך המלכים. התפילות שלה מתקבלות, היא יודעת איך לבכות אותן בשבילנו. 

רחל שומעת, בשביל זה היא קבורה כאן. כדי שנבוא, שנבכה, שנפרוק באוזנה את הקשיים. כאן נספר מה שיש על הלב, את הצער, את הדמעות, את הכאב הכוסס. כולנו בגלות, ולכל אחד מאיתנו הגלות הפרטית שלו. קשה לנו בפרנסה, אמא. קשה לנו עם הילדים. החברים של דודי מאורסים כולם, ורק הוא מחכה. אמא, נחמי לא מרגישה טוב, הרופא שלח לבדיקות. אמא, אני מפחד. אמא…

פשוט תשלחו, ותדברו. טלפון אחד, צדקה אחת, להראות שאנו ילדים של אמא רחל. הצדקה שלנו הולכת למקומות שצריך אותה ומוחה דמעות, וממשיכה לשגשג ולחלץ ולרפא משפחות מתוכנו. צדקה תקדים לתפילה, ורחל אמנו- אומנית החסד והדמעות- לא תפסיק לבכות למען הילדים שהולכים אחריה.

 

כל תרומה מפעל שלם

 

שני מועמדים עמדו על הפרק עבור בנות לבן: יעקב ועשיו. גדול הדור ורוצח רשע; או זה או זה. אצל הבריות רווחה סברה הגיונית כי הגדול לגדולה והקטן לקטנה. הן גם ידעו זאת, ועיני לאה רכות מבכיה שלא תעלה בגורל הרשע.

הגיעה עת הכלולות של רחל הצעירה, ויעקב, המכיר בטיבו של חותנו, מוסר לרחל סימנים. כשלבן מבקש להכניס במקומה את לאה לחופה, עושה רחל את הבלתי אפשרי: היא מוסרת ללאה את הסימנים. מלמדת אותה, כאילו בדרך אגב, את אותן ידיעות שהעביר לה יעקב חתנה. היא יודעת שבזה היא סותמת על עצמה את הגולל; אין עוד צדיקים כדוגמת יעקב אבינו. אין עוד אפשרויות. אם לא יעקב- יהיה זה עשיו.

אין חסד והקרבה גדולים יותר. רחל עשתה זאת בכזו שלמות- והצליחה להעלים מלאה את מה שקרה. עד יום מותה היא שותקת, לא מזכירה אפילו ברמז שכל מה שיש ללאה- היה מיועד עבורה.  

אפשר לוותר פעם אחת, לגמול חסד יום אחד. לפעמים ניתנים כוחות מיוחדים לרגעים מיוחדים ואנחנו מנצחים. אבל אם ההתמודדות היתה נמשכת לעוד זמן קצר- לא נעמוד בה.

ויש חסד מסוג אחר. חסד של רחל אמנו. רחל לא ויתרה רק פעם אחת. היא עמדה בניסיון ארוך שנמשך עד יום מותה. היא התמודדה עם צער העקרות ומנגד לאה זוכה כל שנה לילד. שנים עשר שבטי קה הועיד ד' ליעקב, וכל ילד של לאה – הוא ילד פחות בשבילה… ולמרות הקשיים- היא ממשיכה לשתוק, ממשיכה את החסד, ומוותרת כל יום מחדש בלב שלם.

כמו הצדקה שלנו. יש חסד של רגע- צדקה של לתת כסף ולהמשיך הלאה. ויש את הצדקה בועד הרבנים. כאן נמשך החסד שלנו ומפכה שנים ארוכות. הצדקה היא לא רק מעות, היא גם ליווי מעשי והדרכה: לאן ילך הכסף, איך לנהל אותו בתבונה, מה לתכנן הלאה. הצדקה שלנו דרך ועד הרבנים נותנת מענה לא רק לבעיה הכלכלית אלא גם לבעיות המשנה שיצר העוני.

יהודי מחייג את ה1-800 ומעלה תרומה. נותן ושוכח. החיים ממשיכים כרגיל, ילדים, עבודה, טרדות רגילות… הוא לא יודע שהצדקה שלו עדיין ממשיכה לפכות. עברו כבר שנתיים, והנתינה הלכאורה קטנה תופחת לממדים אדירים.

"נותן לאיש… כמפעלו"- לא כפועלו, כפעולה החד פעמית שעשה, אלא לפי המפעל שהקימה אותה פעולה, לפי השגשוג וההשלכות ארוכות הטווח של אותה התגברות בודדה.

כשיבואו השליחים לבית לחם ויתפללו עבורנו ב קבר רחל – יבוא איתם החסד המתמשך שלנו. הנה, אמא רחל- נוכל לומר אז. הנה, אנחנו הולכים בדרכך, תלמידים שלך. אנחנו- ילדיך, מתחסדים עם אחיהם יום יום, כמו שרצית, אמא. ויתור יתמזג בויתור, חסד בחסד, ותפילות יעלו בשרשרת.

 

ועד הרבנים וניסים

 

לא בקלות עלה בידי ועד הרבנים להשיג את השליחים לתפילות ב קבר רחל. ועד הרבנים בוחר אברכי משי רציניים- העילית שבעילית, תלמידי חכמים משכמם ומעלה. אברכים שלא מחמיצים דקה מהכולל, ודבקותם בתורה ניכרת בטוהר פניהם. קשה היה לנתק אותם מהגמרא- אבל ועד הרבנים רצו דווקא שליחים כאלה, שאין להם כלום בעולמם חוץ מד' אמות של הלכה. הגבאים באו כמה פעמים לשכנע, להפציר ולהסביר שהתפילות על כלל ישראל צריכות לעלות דווקא דרכם.

תמיד תמיד, בשביל תפילות הועד- נלקחים האריות שבחבורה. אברכים רציניים, מופלגים, שכל דקה מיומם מחושבת. ותמיד, ברוך ד', מחוללות התפילות של ועד הרבנים ניסים גלויים. ואם כל תפילה כך- בקבר רחל על אחת כמה וכמה. לא מציעים כאן עוד תפילה שגרתית, קבר רחל הוא מקום אחר מכל המקומות. "עיקר מקום השראת השכינה בגלות הוא בקבר רחל"- כותב הגאון מווילנא. כל המקומות טובים וקדושים, אבל העיקר; המקום שממנו פורצות התפילות ומתקבלות- הוא דווקא קבר רחל.

מאמע רוחל יודעת לבקש, היא יודעת להתחנן. היא מפצירה כל כך חזק, עד שריבונו של עולם בעצמו אומר לה "מנעי קולך". לפעמים חולפים ארבעים יום עד לישועה, לפעמים יותר. מפעם לפעם מידלדלים השמות ברשימת התפילה. בעיות נפתרות, דאגות מוסרות… "כבר אין צורך לבקש על אריה בן חנה אסתר ושולמית בת רייזל לזרע לשל קיימא"- מתקשר תורם דומע ומבקש שמעכשיו יתפללו שהכל יעבור בשלום ובקלות עד המזל טוב.

אחרים הצטרפו לא דווקא בשביל משהו ספציפי. הם 'סתם' רוצים את ליוויה המגונן של מאמע רוחל בשגרה הברוכה. שתמשיך, בעזרת ד', בשמחה ועל מי מנוחות. 

יום יום יעמדו השליחים ויתפללו. שנה שלימה: חנוכה יופיע, פורים יחלוף, פסח, שבועות, תשעה באב… מאמע רוחל תצעד איתנו יד ביד סביב מעגל השנה, שנה שלימה. גם בחודש אלול, בימים הנוראים… יעברו עלינו מאורעות מגוונים ובכולם תהיה איתנו רחל אמנו.

ניקח את עצמנו בעוד שנה בדיוק- איפה אנחנו רוצים להיות אז? מה מייחלים שיקרה עד אז? אפשר לעבור את הזמן הזה עם אמא רחל, ואפשר בלי. ההבדל הוא שמים וארץ, הבדל בין אפילה לאור גדול.

 

 

לשליחת שמות לתפילה וישועה ב קבר רחל ולתרומות לחצו כאן