חודשיים חלפו והילדים שואלים…

..הוא עושה את דרכו חזרה מחתונה בבני ברק, השעה לא מאוחרת מידי, רק רבע לאחת עשרה, ידיד הציע לו "טרמפ" כדי להנעים את הדרך יחדיו, שדה התעופה כבר מאחוריהם, הנה הם חולפים על מחלף לטרון, הדרך נראית חלקה ונעימה, הם לא מעלים על דעתם עד כמה היא עלולה להיות חלקה – – –

קצת לפני העיקול שלפני שער הגיא התחיל גשם שוטף, ואז ב-2 שניות הכל קורה… הרכב מחליק על הכביש הרטוב, מסתובב כמה סיבובים סביב עצמו ומתנגש בעוצמה רבה בגדר ההפרדה, 2 שניות בלבד! והחבר הטוב שבילה איתו בנעימות רבה כל כך, שוכב לצידו מחוסר הכרה…

למחרת נמרחה כותרת נוספת על העיתון "2 נפגעים בתאונת דרכים בכביש ירושלים תל אביב האחד פצוע קל והשני פצוע קשה ומחוסר הכרה"…

הקוראים לבטח הגיבו במנוד ראש קצר, אלה הרגישים יותר אולי הוסיפו אנחה קלה, ועברו מיד לכותרות הכלכליות. לצערנו מורגלים אנו כבר בכותרות מסוג זה, וכמעט שכבר אינם מזעזעות אותנו, אך ב"ועד הרבנים" יודעים שיום יגיע והתוצאות יעלו על שולחנם…

חודשיים חלפו מאז, והבקשה לא אחרה להגיע. אותו יהודי שוכב עדיין מחוסר הכרה, בביתו אישה דואגת ועשרה ילדים שעדיין לא מעכלים את מה שקרה. בשבוע-שבועיים הראשונים שלאחר התאונה כולם עדיין ריחמו עליהם, בעל המכולת נתן להם אשראי, את תשלום חשבון החשמל הם דחו לאחר כך, הם אפילו לא חשבו שיהיה להם איזה בעיה עם זה.

אך ככל שנקפו השבועות פתאום הכל החל לצוץ… המכולת, חשבון החשמל, שכר הלימוד, ארנונה, טלפון, כולם רוצים את שלהם, לא כל כך מעניין אותם שאבא בבית חולים. גם לא העובדה שאימא יושבת עם אבא רוב היום ומרטיבה את התהלים בדמעות.

האמא יודעת שאי אפשר להמשיך כך. אבל מה היא יכולה לעשות? הכל נחת עליה בצורה כה פתאומית וטראגית? בקושי היא מצליחה לתפקד, היא מתרוצצת בין הבית לבית החולים וחזרה, בין לבין היא צריכה להמשיך ולתחזק את הבית, לפחות שהחיים של הילדים ימשיכו כרגיל, לנקות, לכבס, לבשל, ובין לבין לתפוס שיחת נפש קצרה עם הילדים האומללים, לחזק אותם ולהרעיף עליהם טללי תחי שהיא בעצמה כל כך צריכה…

והנה חג הפסח באופק, הילדים שמעו בגן שמתחילים לנקות, הם מבינים שהבית שלהם שונה, אז הם מתחילים לנקות לבד… אמא שמחה והבטיחה שאת הדברים הקשים היא תעשה.

ובלילה כשאמא חוזרת מבית החולים עייפה ותשושה, מקבלים אותה הילדים הקטנים עם ערימת שאלות נוקבות: "אמא אפוא נעשה את הסדר, בבית חולים או אצל סבא? ולמי אני ישאל את הקושיות? אבא יוכל לקנות מתנה לאפיקומן בבית החולים?"

היא שומעת ודומעת. כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות. לה בעצמה יש עוד עשרות שאלות דחופות הרבה יותר, מה יהיה עם הבית?! מה יהיה עם צרכי החג?! מה עם הלבשה? ומה עם מזון? איזה פנים יהיו לו לפסח הזה?!

פתאום היא נזכרת בסיפורים הרבים ששמעה על יהודים שחיו תחת אימי הפריצים, שנותרו ללא כלום לחג, מעולם לא הרגישה את ההרגשה הזו מוחשית כל כך – אין כלום. פשוט כלום!

אולי גם לי ישלח ה' איזה קוף כשבטנו מלאה מטבעות זהב…

אבל היא יודעת שהמקום בו מתחוללים היום ניסים ונפלאות זה "ועד הרבנים" היא לא רצתה, היא לא חשבה שתצטרך אי פעם להיות בצד הזה של המתרס, אך כעת היא יודעת שאין ברירה. וכי עדיף שהילדים יגיעו לפסח ויגלו בית ריק מכל?

ובכן, הבקשה הגיעה לשולחן ועד הרבנים. הם חייבים עזרה דחופה!? כל יום קריטי!

כעת ההחלטה בידינו – מה אנו עונים למשפחה האומללה הזו? ומה עונים לעוד אלפי משפחות שמצויות בתוככי מצוקה קשה כזו או אחרת?

ועד הרבנים הוא הקופה שתומכת במשפחות מצוקה מכל הריכוזים החרדיים בארץ! ועד הרבנים כל כולו בערים והשכונות – הנזקקים בעצמם פונים ישירות ומקבלים מענה!

זה עניי בניינך!

זו האלמנה מקומה 5, שמגדלת בגבורה פיצקאלאך בגילאים צפופים. אלו הילדים מקומה ראשונה שאביהם פשט רגל וברח מהארץ לתקופה בלתי ידועה. זה חבר שלך של"ע אשתו חולה במחלה. הם שורדים את התקופה הקשה בזכות התמיכה של ועד הרבנים. בזכות הצדקה שלך!

>>> להצלת המשפחה ועוד אלפי מקרי מצוקה קשים בחג הפסח –  לחצו כאן >>>