רק לדקה, נחליק עשרים שנה קדימה, לשנת ה' אלפים תשצ"ד. ננסה לדמיין את עצמנו מבוגרים בשני עשורים ואת הילדים שלנו, בוגרים, אבות ואולי כבר סבים בעצמם.

איך הם יראו בעוד עשרים שנה? אלו פנים יהיו לנכדים שלנו? במה יעסקו, סביב מה תמוקד תשומת ליבם והגיגיהם? כמה תעניין אותם התורה הקדושה, ולהבדיל – כמה ימשכו לדברים של חולין?  

עוד עשרים שנה העולם יראה אחרת לגמרי. זה בטוח. הלוואי כבר נזכה ובית המקדש השלישי יעמוד בתפארת, ואנחנו נשיש ונעלוז בעבודת השם ללא בלבולים. הלוואי ונהיה כולנו, אנחנו וצאצאינו, לומדי תורתך לשמה.

הלוואי, אנחנו כל כך משתוקקים! מתפללים, מתחננים. מחפשים את הקוד: איך זוכים לבנים צדיקים?

צדקה תמידית

האמת היא שאין שום קוד. בעבודת ד' אין מושג של 'זבנג וגמרנו', אלא רצף עמלני ותהליך ארוך שנמשך בעצם מרגע הולדת האדם ועד יום מותו. ובכל אופן אנחנו אוהבים סגולות. אומרים שאנחנו חיים ב'דור האינסטנט', רוצים הכל מהיר, קל ויעיל, ובעל תוצאות מיידיות! אבל אין פתרונות בזק.

מה כן יש?

חז"ל מביאים לנו עצות. עצות טובות לזכות לבנים, עצות טובות לזכות לגדלם לתורה. אלו לא סגולות בשיטת הוקוס פוקוס, אלא דרכים לעורר עלינו רחמי שמים ולקיים בנו מידה כנגד מידה.

תראו מה כותב ה'חפץ חיים' בספרו 'אהבת חסד': "ומן התימה על האנשים שמחפשין סגולות שייוולדו להם בנים, ומוציאין על הסגולות כמה וכמה רובלי כסף, ויש שמוציאין למאות ולאלפים כל אחד לפי עושרו."

ה'חפץ חיים' זיע"א מציע משהו אחר לגמרי: "יותר טוב שיעשו סגולה הנמצא בחז"ל, היינו שיתעסקו תמיד במידת הצדקה, לעזור לעניים במה שיוכלו, להיות מן המעשים שהוא גדול מן העושה. הן בעניין פרנסת חיותם, וגם לגדל את בניהם ולהכניסם לתלמוד תורה, שבעבור זה יזכו לבנים בעלי תורה. או שיעשו גמ"ח קבוע (מממונם, או שיזרזו אחרים שיסיעום בעניין זה), ויתעסקו בו תמיד. כי עיקר המצווה הוא העסק התמידי, שאדם מרגיל גופו לזה, וכמו שמורה לשון הכתוב: "רודף צדקה וגו'".

פשוט, לעסוק תמיד בעסק הצדקה! מי שרוצה לזכות לבנים בעלי תורה – יכניס את הצדקה לחלק משגרת חייו! שלא יעבור עליו אפילו יום אחד בלי נתינת צדקה.

"ובזכות זה" ­–ממשיך ה'חפץ חיים'- "יתנהג השם יתברך עמהם גם כן במידת צדקה וחסד וימלא רצונם בזה, כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט:), דזוכה עבור זה להיות לו בנים וכו'. וכן עשו הרבה אנשים בזמננו והצליחו בזה… מה שאין כן, אם הוציא מעותיו לטמיון על סגולות חיצוניות, שלא יועילו ולא יצליחו, הוא מכלה כוחותיו לריק. והמשכיל ייתן כל זה אל ליבו, וכל המרחם על הבריות- מרחמין עליו מן השמים. ועיין (נדה ע"א.) שאמרו שם על זה, שיתפלל למי שהבנים שלו, וידוע מה שאמרו חז"ל שהגומל חסד- תפילתו נשמעת."

זה פשוט מיד

ה כנגד מידה! אנחנו תורמים לועד הרבנים כדי לשלם שכר לימוד, כדי להחיות תלמידי חכמים עניים. בזכותנו גדל לימוד התורה – וכנגד זה נזכה והילדים שלנו יהיו בעליו תורה!

ולא רק ברוחניות. הגומל חסד, המרחם על הבריות – מרחמים עליו ותפילתו נשמעת. כל תפילה שהיא: לבריאות, להצלחה, לזיווג הגון, לפרנסה… תפילתו נשמעת – בכל מה שתבקשו.

תפילה תמידית

ערב שבת קודש. פה צחורה על השולחן, ילדים בלבוש חגיגי, והנרות מוכנים להדלקה. לצד הפמוטות המבהיקים עומדת קופה צהובה – קופת הצדקה של ועד הרבנים. לפני הדלקת נרות שבת נותנים מטבע לצדקה.

 זו עוד עצה טובה מחז"ל: "כל הזהיר בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים" (מסכת שבת). ה'פלא יועץ' אומר כי הכוונה גם לנרות שבת וגם לנרות חנוכה ובלבד שיהדר בהדלקתם.

"וראוי שתתפלל האשה בשעת ההדלקה שייתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה". והשו"ע מדגיש: "טוב שתתן מקודם איזה פרוטות לצדקה".

שוב אנחנו מגיעים לאותה נקודה: המפתח להשגת רצונותינו, ובמיוחד כשמדובר בנושא קריטי כמו הילדים שלנו – הוא תפילה וצדקה. השל"ה הקדוש כותב שזו העצה לזכות לבנים תלמידי חכמים: תפילה, תפילה, ושוב תפילה. לעורר רחמי הבורא עלינו, להתחנן ולקרוע את השמים! "ותמיד תהיה שגורה בפי האב תפילה על זרעו שיהיו לומדי תורה, צדיקים ובעלי מידות טובות ויכוון על זה במאוד בברכת התורה: "ונהיה אנחנו וצאצאינו", וכן בברכת "אהבה רבה", "אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו". ויחשוב גם כן על זרע וזרע זרעו עד עולם. וכן כשאומר: "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". וכן בכל מקומות כאלה יעשה תפילתו קבע בכל לבבו ובכל נפשו." (השל"ה הקדוש שער האותיות)

בתרומה לועד הרבנים אנחנו זוכים להכל: גם לצדקה תמידית, גם לתפילה של גדולי הדור במקומות הקדושים ובימים שקבועים בחז"ל כמתאימים ביותר. נצרף את התפילה הפרטית שלנו, רותחת ודומעת, נרים תרומה נאה לצדקה, ונזכה, כדברי רבי יהושע בן לוי במסכת בבא בתרא: "כל הרגיל לעדשות בצדקהזוכה והויין ליה בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה."

אמן ואמן.