לרישום…

אנחנו צועקים חזק. כותלי בתי הכנסיות רועדים לקול ה'אמן יהא שמיא רבא'. עכשיו יורדות כל הדמעות שרצינו ולא זלגו עד כה; עכשיו מתרכזת המחשבה במילות התפילה, וחרדה איומה, קיומית, מערפלת את הראייה. השנה שלנו נחתמת, עכשיו. הילדים והבריאות, הפרנסה ומנוחת הנפש, השמחות והעצב… השנה שלנו מוטבעת בחותמת כבדה, גמורה ומוחלטת. 

אלו הרגעים הכי קריטיים בחיים. מועד אחרון וסופי להגיש בקשות, לאחריו תיחתם התוכנית השנתית שלנו והגזירות תצאנה לפועל.

ואז, כשקהל עדת ישורון רועדים וחלים מפני החתימה, אוספים גדולי הדור את תורמי ועד הרבנים תחת כנפיהם. אתם מצילים את העניים – אנחנו נתפלל עליכם. ועד הרבנים מונע גזרות קשות, נהיה אנחנו שלוחי הציבור של התורמים להם. 

כל גדולי וצדיקי ישראל יוצאים ומתייצבים בקידמת המחנה; הולכים לפני התורמים ופותחים בתפילתם את השער לתפילות שלנו.

יש לגדולי הדור הרבה על מה להתפלל. כל עם ישראל תלוי על הכתפיים שלהם. צרות הפרט והכלל הן הצרות האישיות שלהן, ונהר הדמעות שזורם אל בתיהם דרך קבע עומד בזיכרונם גם כעת. הם מבקשים על קיום העולם, ומפצירים בפני הקב"ה שייתן להם כוח הלאה ולב חכם להורות הלכה לציבור. כל עם ישראל עומד עליהם, והם עומדים על התפילה הזו, נעילה, אחרונה בשנה. יש להם כה הרבה על מה להתפלל! אבל לפני תפילת הנעילה, לפני הכל – הם שמים את עצמם כשליחי הציבור של תורמי ועד הרבנים.

אנחנו אפילו לא שואלים למה… התשובה ברורה מאליה. גדולי הדור הם המנהלים את ועד הרבנים. הם האחראים והפטרונים לעשרות אלפי המשפחות הנזקקות. הם יודעים מה עושים עם הכסף שלנו ואילו ניסים ונפלאות מחולל ועד הרבנים בבתים העניים שהוא מגיע אליהם. הם רואים את העולמות שבונים תורמי ועד הרבנים בכספם – – – פלא שגדולי הדור רוצים להיות השליחים של ציבור מרומם שכזה?

לרישום…