התאומים כבר כמעט בני שנתיים ועוד לא מכירים בית נורמלי. האחרים הולכים וחוזרים. יוצאים לדודים ונמשכים חזרה לאמא. אפרוחים מגיל שלוש עשרה ומטה, חרדים מכל צלצול טלפון, מכל יבבה של אמבולנס. מבינים שהיא הולכת להם.
אמא שוכבת בחדר מתפתלת בייסורים. פניה רעות, עור שקוף-דקיק ובעדו בולטים ורידים מנופחים. האחיות והגיסות שבאות לעזור מתייפחות רק מהצצה קטנה לחדר, ואמא קוראת להם מעבר לדלת: תודה! תודה שבאתן!
ביום שישי הביאו אליה את התאומים, שתנשק אותם בפעם האחרונה. תינוקות מתוקים בני כמעט שנתיים, מתרפקים על האמא שבקושי הכירו ויותר לא יראו לעולם. האמבולנס כבר היה בדרך, היא הרגישה איום ונורא וידעה שזה הסוף.
במוצאי שבת הגיעו הגדולים יותר להגיד שלום לאמא. אמא שמחוברת כל כולה למכשירים המחזיקים את נשמתה באפה. היא כבר איבדה הכרה. כשהילדים נכנסו לחדר – היא הושיטה להם את ידה. לא חיה, יותר שם מאשר כאן – ונשארת אמא.
ביום שני השיבה את נשמתה לבוראה, מזוככת מייסורים, והיא בת 33 שנים בלבד.
אלמן ויתומים קטנטנים, תשעה פיצקאלאך על צווארו. אין להם לאן לקום, אין בית לגור בו- ממה ישלמו שכירות כשהחובות עצומים? אין כסף לאוכל, מי מדבר על עזרה טכנית ותמיכה נפשית ביתומים שעולמם נחרב.
תשעה יתומים חדשים נאספים מבתי הדודים והסבתא, חוזרים עם צרורות נדודים לדירה השכורה. הנה, כאן בחדר שכבה אמא וחייכה אליהם בפנים מעונות. יתום עולה על המיטה של אמא ע"ה ובוכה את נשמתו.
תשעה יתומים קטנים הגדול בן 13 והקטנים תאומים בני שנתיים בלבד שכמעט לא ראו את אמא בבית מחכים לעזרתכם! תרמו כעת להצלת היתומים
