חשבון בנק ישיר של הקרן: בנק לאומי (10), סניף 911, מ.ח. 3605776
לא להאמין שבשעת כתיבת השורות הללו, בהם אנחנו ממשיכים כרגיל, יושבת משפחה יקרה אחת בקרית מלאכי ופשוט מחכה שהארון של אבא יחזור מחו"ל. עוד יום, עוד יום מסתובב סביב עצמו בדמעות ובכי. מודעות האבל ברחובות כבר נעשו ישנות קצת, והם עדיין מחכים – – –
להתראות אבא!
בן השבע נצמד לאבא חזק חזק, נמס בתוך החיבוק האמיץ. הילדים מנפנפים לשלום, ואבא יוצא. מזוודה, תפילין, חבילת מצות קטנה ל'פסח שני'- הרב בעז מפליג לשדה התעופה כדי להגיע לעוד קהילה יהודית נידחת אי-שם על פני הגלובוס, ולבנות מקווה כשרה כדת וכדין.
אנשים אחרים היו אולי מנצלים את הכישורים הטכניים המיוחדים יחד עם היצירתיות הנדירה כדי 'לעשות כסף', והרבה. אבל להרב בעז היתה מטרה אחרת בחייו: להרחיב את גבולות הקדושה ולפעול ככל יכולתו כדי שיותר ויותר יהודים יתקרבו להשם יתברך. אחרי שנים של פעילות קודש הוא נעשה מומחה למקוואות. גם במקומות נידחים, כשהאמצעים מוגבלים וקבלן הבנייה בעצמו עמד חסר אונים- מצא הרב בעז פתרונות מבריקים להתאים את תנאי המציאות לכללי ההלכה.
עשרת ילדיו נשמו את הלהט הזה. הם חיו אבא שמתמסר לצורכי ציבור ותמיד נענה לבקשות מכל הסוגים. שכונה שלמה בקרית מלאכי היתה פרי תכנונו ויוזמתו הנמרצת. מצוקת הדיור צעקה חמס, והרב בעז היה הראשון שהרים את הכפפה. הוא בילה שעות בעירייה, השיג אישורים ותכנוני בנייה ותיאם עם קבלנים וליווה את התהליך עד לשלב האיכלוס. פרויקט ארוך ומתיש עד שקמה שכונת חב"ד' מפוארת בעשר אצבעותיו – אבל בלי תמורה… רווחים כספיים לא עמדו אף פעם לנגד עיניו.
גם ביום חמישי הוא יצא למשימת קודש, ואמא הצדקת נשארה לבד עם תשעה ילדים, כדי שבפינה נידחת בעולם יזכו יהודים בודדים למקווה כשרה.
הבשורה המרה
בשבת הזו הם נשארו לבד. אמא בישלה, והבן קידש לכולם. הם חשבו על אבא, שרחוק מהם אלפי קילומטרים, וספרו את הימים הבודדים שנותרו עד שובו. הגדול ניסה ללמוד עם בן השבע במקום הלימוד הקבוע עם אבא. "אבל אבא מלמד יותר טוב." אומר הילד מאוכזב. "כשהוא יגיע- אבקש ממנו לחזור איתי שוב."
והוא לא ידע שאבא לא יגיע. לא יגיע עוד לעולם.
למחרת, בפסח שני, התכנסו כמה יהודים מעבר לים כדי לציין את היום המיוחד. הרב בעז, באופיו הכריזמטי ואישיותו הכובשת, הצית אור במקום הנידח ההוא, הלבבות נפתחו לטל המחיה של התורה… הרב בעז התחיל לשיר ניגון מתוך שמחה עצומה, והנשמות הבודדות מקצה העולם נמשכו אחריו… ניגון של רגעי התעלות בשמחת תורה…
וככה, מתוך הדבקות, פתאום נדם ליבו.
הילדים לא ידעו מכלום. הם חיכו לאבא שיחזור, אולי בדיוק אפו עוגה לכבודו? אולי הכינו הבנות שלט לדלת: ברוכים הבאים, וקישטו מסביב בפרחים קטנים, צבעוניים, ורוד וצהוב ואדום. פתאום נכנס אחד השכנים הביתה וביקש את אמא. הוא ניסה להגיד משהו, ובמקום מילים יצאו מפיו אנחות מרוסקות. הלבבות נפלו… זה היה נשמע רע. אמא ביקשה שיגיד, רק שיגיד. מה קרה? מה ארע להרב בעז? אבל השכן לא הצליח להוציא את המילים מפיו.
מחכים להלוויה
עומדת אמא וסביבה ילדים, ויחד הם שומעים, לאט לאט, שמשהו קרה לאבא בחו"ל. משהו בלב, אולי התקף או אירוע דומה… לאט לאט הם מבינים, אחד פורץ בבכי, הבנות נצמדות לאמא שהצבע אוזל מפניה. בן השבע מסתכל על אמו ואחיו המתייפחים מרות, וזעקותיו עולות לשמים – – –
אבא המת בחו"ל, והם כאן בארץ. צריכים למשוך את עצמם מהדמעות ולסדר את הביורוקרטיה המורכבת להעברת ארונו של אבא לארץ. עובר יום ועוד יום, הם מחכים שיגיעו האישורים הדרושים ובינתיים אבא שם והם כאן, קרועים לאלפי חתיכות.
כמה דמעות ניגרות בהמתנה הכמעט-נצחית הזו. כמה כבד המטען הרגשי, להתאבל על אבא, ועדיין לא היתה לוויה, ועוד לא אמרו קדיש ואפילו לא יושבים שבעה. פשוט לצלול אל האסון הפתאומי, להתבשל בתוך הצער הנורא ולבכות ולבכות ולבכות. אחרי כל הייסורים המצמררים האלה- יתכן שנשאיר אותם לבד?
חשבון בנק ישיר של הקרן: בנק לאומי (10), סניף 911, מ.ח. 3605776
