גבורה יהודית

לפנות-בוקר קפוא בלונדון. מתי-מעט מתפללים פוסעים לוותיקין, מכורבלים היטב. ילד אחד פוסע ברחובות החשוכים בדרך לרב'ה הפרטי שלו, שיסייע לו להבין עוד עומק בשקלא וטריא.

רבי יוסף אליהו חרש בציפורניים כדי לגדול ולהצליח. הוא סבל מבעיה רפואית מציקה שהקשתה עליו בכל מקום שהלך, ולמרות זאת הוא לא חיפש תירוצים להתחמק ממחוייביות. להיפך.

הוא התמודד כילד חיידר וכבחור בישיבה קטנה וגדולה. תקופת השידוכים היתה מתישה עד שזכה לבנות בית נאמן בישראל.

הילדים נולדו בזה אחר זה, מביאים איתם התמודדויות מורכבות לא פחות. שום דבר לא הלך קל, ורק האמונה התמימה וההישענות הקרובה על ריבונו של עולם נתנה לרבי יוסף אליהו ורעייתו כח להמשיך להשקיע.

אבדתי בעוניי

"רבי יוסף?" הגבאי בבית הכנסת עוצר אותו. "אתה נראה… לא כרגיל. עשית בדיקות לאחרונה?"

רבי יוסף אליהו נושך שפתיים. בעייתו הרפואית הניכרת לעין, אבל הגבאי מכיר אותו כבר כמה שנים… למה הוא שואל פתאום?

"העור שלך צהוב." הגבאי נבוך, בורר מילים. "אני מכיר את זה מאבא שלי… כדאי שתיגש לרופא."

הוא קובע תור לרופא, הרופא מריץ אותו למיון, ותוך כמה שעות הוא מוצא את עצמו מחובר לדיאליזה.

אברך בן שלושים, יש לו ילדים קטנים בבית, ופתאום הכליות מפסיקות לעבוד. שלוש פעמים בשבוע הוא נוסע לטיפול דיאליזה מייסר, ורק השם יודע מאיפה יש לו כח לסבול כל כך הרבה צרות.

"תספרו לי משהו שלמדתם…" הוא לוחש לאחיו שנמצאים לצידו.

שלוש שעות הוא מחובר למכשיר הדיאליזה, מותש כמו סמרטוט, והמילים הקדושות נוסכות בו רוגע. הוויות אביי ורבא, ניגונים של קדושה…

"יש לנו אבא רחום בשמים." הוא אומר, עיניו עצומות. הדם יוצא דרך הצינורות, מתנקה וחוזר אל הגוף, ואי אפשר לתאר את הייסורים העוברים עליו. "ריבונו של עולם עושה הכל ברחמים."

אחים שלו דומעים.

אחרי שלושה רבעי שנה של דיאליזה סוחטת כוחות, אימו נמצאה מתאימה והיא זו שתרמה לו את כליתה.

הילדים עוצרים נשימה. ילדים שמכירים את החיים מהצד השחור שלהם, שמלווים אבא חולה שגם מקבל דיאליזה, שמתמודדים עם קשייהם שלהם ואין שקל מיותר לפינוק שמטעין באנרגיה.

"ההשתלה הצליחה!" אמא פורצת בבכי. "אבא לא צריך עוד דיאליזה, בעזרת השם!"

מתחילים שגרה כלשהי, מלאת פחד איום. אבא נוטל סדרת כדורים כדי לשמר את הכליה המושתלת, והם מדכאים את המערכת החיסונית.

כל שפעת או דלקת גרון עוצרים את הנשימה. ואם אבא ידבק, חס ושלום? אבא בעצמו חולה הרבה, הוא שוכב במיטה חלש כמו זבוב והלב לפות חרדה.

צרות רבות ורעות

נרות שעווה חגיגיים בידיים, המנגינה המסורתית מצמררת את הלב, אבא ואמא מלווים את ביתם הבכורה לחופה.

נהרות של דמעות נשפכו עד שזכו לראות קצת נחת. בית אפוף חולאים, בלי פרוטה על הנשמה…

בת בכורה נישאה, ואחריה הבת השניה והשלישית. ועם כל זה הצרות של הבית נערמו זה על גבי זה, בריאות ועוד ועוד שאין כאן המקום לפורטם.

גם ספר עב-כרס לא יצליח לתאר את הייסורים שעברו עליהם. עוד פעם אבא מתאשפז עם דלקת חמורה, ובמחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון מתדיינים האם אין מנוס מלכרות את הכליה המושתלת כדי לחזק את המערכת החיסונית…

זו שאלה של חיים. אימת מוות. רק שאבא לא יאלץ לחזור לדיאליזה! אנא, השם!

לא היה לו שום טעם בעולם הזה, כמו מלאך. לישון הוא הצליח רק בקושי, לאכול – כל כך הרבה מאכלים נאסרו עליו… הבעייה הבריאותית הניכרת לעין לא הוסיפה לו כבוד גדול. התורה היתה התענוג היחיד בחייו.

הוא לא וויתר על הלימוד. בשני אוטובוסים הוא גרר את גופו החולה לכולל שאהב. פעם בשבוע נסע עם רעייתו לקבר רחל, להעתיר ולבקש על עצמו, על ילדיו המתמודדים ועל עם ישראל.

כמה רבי יוסף אליהו בכה על הילדים שלו! הוא היה מקורב מאד אל מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ואינספור פעמים התחנן שהרב יברך אותם. שיגדלו תלמידי חכמים ויראי שמים למרות הקשיים האינסופיים.

בשבועות האחרונים הוא שוב חטף דלקת ריאות, כמו אינספור פעמים בעשרים שנה האחרונות. שוב נקרא הרופא אליו הביתה, כי כבר לא היה לו כח לעמוד על רגליו. "הוא נראה בסדר." כך אמר. "אבל כן כדאי להתפנות, הוא סובל ממידי הרבה מחלות וחשוב להיזהר."

הילדים ליוו אותו אל האמבולנס. ילד תזזיתי הולך לצד האלונקה, החובשים מבקשים ממנו להיכנס הביתה והוא לא שומע להם. הוא רוצה את אבא!

ואף אחד לא סיפר שאבא לא יחזור.

אף אחד לא חלם שהם יישארו לבד, אלמנה ושישה יתומים מתמודדים באינסוף חזיתות קורעות.

אבא עלה השמיימה מזוכך בחולאים ובייסורי גוף ונפש, יהודי שהיה יותר מלאך מאדם.

ר' יוסל היה חזק באמונה וזה החזיק את הבית, כל פעם ששאלו אותו איך הוא מרגיש, תמיד ענה "ברוך ה' יותר טוב".

אלמנה ושישה יתומים יושבים שבעה, והם צריכים להחזיק את החיים בציפורניים. ילדים שזקוקים לאינסוף עזרה כדי לגדול נורמלי, כדי לדעת א'-ב' ולהבין דף גמרא.

ילד כמעט בר-מצווה שאבא כבר הזמין עבורו תפילין, אבל הוא לא יעמוד לצידו כשיניח אותן לראשונה… שלוש בנות בגילאי שידוכים. מי ילווה אותן לחופה? איך אלמנה שבורה תנהל שידוכים, כשאין לה מה להציע מלבד חובות? מי יממן את הטיפולים הקריטיים לילדים?

אין הרבה בתים שבורים כל כך, חסרים כל כך, כשכמעט כל הילדים מתמודדים עם בעיות מגוונות. אבא החזיק את המשפחה בכח האמונה. ומשנפטר- החיים מתפוררים בידיים.

לא יודעים איך ממשיכים מכאן, ולא במליצה. איך קמים בבוקר למחרת השבעה? מאיפה מוצאים אוויר לנשום?

מה יש לך לומר לילדים שחוו צרות איוב?

איך אתה מסתכל להם בעיניים?

איך אתה ממשיך הלאה בלי להרים אותם מהקרשים?

אנחנו חייבים להיזעק עכשיו. לתרום בנדיבות לא רק להיום – אלא גם לשנים הבאות. לחתום הוראות קבע גדולה, ארוכת טווח, כדי לדעת שלא נטשנו יתומים בחזית.

בבקשה, אנא הושיעה נא – – –

בחייו – לא שמענו זעקתו

עכשיו – נציל את 6 היתומים

שלא ילכו לאבדון ה"י