שלושה דיינים חשובים, ממאורי האומה ומנהיגיה, יושבים לדון דיני נפשות:

מרן הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, מגדולי ראשי הישיבות ומגדולי מנחילי התורה בדורנו.

מרן הגאון הגדול רבי יעקב הלל שליט"א, ראש ישיבת 'אהבת שלום' ומגדולי מנחילי התורה בדורנו בנגלה ונסתר.

ומרן הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א, מגדולי המשפיעים והצדיקים שבדור הנודע גם בברכותיו וישועותיו.

הצד התובע הוא שלושים ושש חתונות יתומים,

והנתבע – זה אתה.

"אבא שלי לא התעורר בבוקר." פותח החתן הראשון. "הוא שכב קר ולבן. אמא התעלפה, ואני לא ידעתי למי לגשת קודם."

חתן אחר, בחור רזה ושברירי, נעמד. "כל כך הרבה שבתות וחגים לא היה לי מקום להתארח… כשמלאו לי שבע אבא נפטר בתאונה טראגית, ואמא נישאה וגרה בחו"ל. מצאתי את עצמי כל ערב שבת חופשה עובר על אנשי הקשר בפלאפון ומחפש מישהו שהכי פחות מביך לבקש ממנו מחסה."

בחור מבוגר יחסית מבקש את רשות הדיבור. " החוויה הכי חזקה בילדותי זו הבושה. אבא השתולל לעיתים קרובות, צועק ושובר חפצים, ואני מיהרתי לסגור את החלונות שהשכנים לא ישמעו… כשהייתי בן עשר הבית התפרק."

"לי אין סיפור דרמטי. אני יתום 'רגיל'. אמא מתפקדת ומסורה, והמשפחה מסביב עוזרת. אבל החתונה… בלי אבא… זה לא פשוט." הוא מוחה דמעות.

בצד, מאחורי מחיצה, יושבות הכלות היתומות ודומעות.

ובצד הנתבע ניצב אתה – יהודי רגיל הקורא את העלון ליד הקפה בביתך. לא ברחוב הרותח, לא במחלקה אונקולוגית, לא בבית העלמין.

הדיינים שומעים את הכאב, רואים את הדמעות וחורצים לך גזר דין:

אתה תשיא אותם! אתה תתרום מינימום עשרה שקלים לכל אחד מקבוצת החתנים והכלות היתומים – ותזכה בגזירת בית דין לבני, חיי ומזוני, לנחת בריאות והשאת הילדים בריווח גדול!

בית דין של שלושים וששה יתומים בראשות דיינים חשובים מכריעים פסק דין חותך וברור: בניי, חיי, מזוני רוויחי. משתוקקים לילדים יראי אלוקים? חפצים בבריאות? צריכים פרנסה? מתפללים להשיא את הצאצאים ברווחה ובנחת?

זו הבטחה פשוטה, עתיקה מימי קדם: אם אתה משמח את שלי- אני משמח את שלך. אם נשמח אנחנו את ילדיו של הקדוש ברוך הוא ביום חופתם, נזכה גם כן לשמוח באותה שמחה אצלנו…

והפעם – הפעם חייבים לתרום יותר. הסכום שניתן מתחלק בין שלושים וששה חופות, שלושים וששה אולמות – נחשב עשרים ש"ח כפול שלושים ושש, או לפחות עשר כפול שלושים ושש… ניתן את הלב שלנו לשמח ילדיו של הקדוש ברוך הוא, ונוכרע בבית דין של מטה ובבית דין של מעלה לשפע של שמחה אצל הילדים שלנו – – –