הצילו כעת את אלמנת הרב הלל המבורגר שנותרה לבדה להתמודד עם עול החובות, יש לציין קרן מס' 3066 – קרן רבי הלל המבורגר
חמשת הצעירים הנחושים עמדו מיוזעים ועייפים ליד העגלה וכמעט שפכרו ידיהם בייאוש. הם כבר עמלים שעות ארוכות לחלץ את העגלה מתוך הביצה הטובענית, הם כמעט הצליחו, אך רק כמעט. המשא שעל גביה מכביד, הם מנסים לפרוק אותו בכל כוחותיהם, הם כבר הורידו את רובו, אולם עדיין הוא מכביד על העגלה ומותיר אותה תקועה בבוץ. יש להם עוד עבודה לא רבה, אך מספיק קשה בכדי לסיים, והם כבר מותשים.
עתה הם עומדים רפויי ידים, פקי ברכים, ותוהים מה עוד עליהם לעשות בכדי לחלץ אותה. התהייה נסובה סביב הדרך לפעולה, אך לא עלה על דעתם ואפי' בשמץ של מחשבה שמא ישאירו אותה בודדה וילכו לדרכם ולעיסוקם. היא יקרה מאוד מכדי להותירה אומללה ובודדה במערכה הקשה.בעל העגלה מזמן כבר איננו לדאבון לב, הביצה הטביעה אותו לבלי שוב, אולם את העגלה הם חייבים, חייבים להוציא ויהי מה.
עודם הם עומדים ליד הביצה הטובענית והם מנסים לשחזר לעצמם מדוע אכן כל כך חשובה העגלה, מדוע באמת לא להשאירה כאן וללכת לעיסוקיהם האישיים הרבים והתובעניים, והם נזכרים… על העגלה נמצאים מטענים שלא שייכים לבעל העגלה… הוא לקח אותם על עצמו להעבירם ליעדם… הוא לקח על עצמו חבילות מאנשים פרטיים וגם חבילות של צרכי ציבור… הוא היה בטוח שהוא יכול…וגם אחר כך… כשהמשא הכביד כבר… לא עזב את העגלה והתנער ממנה אלא סחב וסחב… עד ש…
באותם הזמנים כמה ניסה… בכל כוחו עמל להשיב את החבילות הכבדות לבעליהן, הוא עמל במלא הקיטור להקל על העגלה, והוא הצליח אבל רק חלקית. הוא כל כך קיווה לראות את האור שכבר התחיל להפציע בקצה המנהרה החשוכה, אולם לדאבון לב הביצה הכריעה אותו. הוא נתקע בשיא הדרך הוא עצר בשיא התקווה והכל ירד כמעט לטמיון.
אבל החבילות, החבילות מה יהיו עליהן, אי אפשר להשאירם לשקוע במצולות. אי אפשר לתת להם להיאבד, הרי יש אנשים שמחכים להם ויש משפחות שמצפות להגעת החבילה. יודעים הצעירים העומדים בשפת הביצה כי בעל העגלה נושא עיניו אליהם, והם חשים כי הוא מצפה לסיום המלאכה מהם. הם כבר תשושים מחד, אך נחושים להצליח מאידך, והם זקוקים לסיוע גדול אך לא גדול מידי…
*
הרה"ח ר' הלל המבורגר זצ"ל הזכור לכולנו לטוב עזב אותנו לאנחות בשיא עמלו להשיב את הררי החובות שהצטברו על שכמו והעמיסו כאב על ליבו.
הוא ידע, הוא הבין והרגיש כי הגדיש את הסאה בבקשו לעשות טוב וסביבתו בחייו הציבוריים והאישיים, והוא עמל קשות להחזיר את הגלגל אחורנית. הוא עמל יומםולילה ללא הרף להשיב את כל החובות שנטל עד הפרוטה האחרונה.
בשיא העבודה הוא קרס. הלב נדם, הלב שקע במצולות הכאב והחובות. חתניו היקרים האברכים החשובים שליט"א נרתמו בכל הכח. הם לא יוותרו לכאב והם לא יותירו את העגלה בקור המקפיא… הם יודעים כי שם הוא מצפה להם שהם יסיימו את המלאכה, והוא ממתין להם בכיליון עינים להגיע אל המנוחה ואל הנחלה לקבל את שכרו משלם על כל החסדים והחזקת תורה ללא גבול.
הם כבר רואים את פתח המנהרה מתקרב, הם לא במצב של האור בקצה המנהרה. מאות אלפי דולרים הם כבר השיבו לבעלי החובות. מאות מבעלי החובות באו על סיפוקם בממון המגיע להם, ועוד עשרות רבות ממתינים בציפייה גדולה ובסבלנות אין קץ. אולם הם זקוקים לכסף הזה, ואינם יכולים לוותר עליו.
העבודה המתישה של שלש שנים ויותר שעברו מאז נותנים את אותות התשישות במאמץ הבלתי נגמר הזה, והם כמעט כבר מרימים ידיים.
רק כמעט, הם מבינים כי אין כזו אפשרות להפסיק, זה כלל לא בא בחשבון, אבל הם פונים בעיניים כלות לציבור עם ה' רחמנים בני רחמנים, ואמרים לו:
"אנא… התבוננו במקצת ושוו בנפשכם, חמשה אברכי כולל צעירים בעלי משפחות ברוכות בלע"ה שיום אחד נאלצו לעזוב את כל עולמם הרוחני והגשמי ולהתמסר כל כולם למען מטרה עליונה וחשובה… החזרת חובות של צרכי צדקה והחזקת תורה. אולם אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו עוד כמה שנים של עבודה תובענית וטובענית שכזו, אנו חייבים לראות ולהרגיש את עזרת וסיוע הציבור, אנו זקוקים למנת מרץ ותחושת שותפות במאמץ האחרון לסיום המבצע הבלתי יאמן הזה".
ציפייתנו כעת… מכל אחד ואחד שליבו הרחום עומד ומביט על האברכים ומשפחותיהם, שייקח על עצמו רק עוד חבילה אחת קטנה, כי כמה עשרות של חבילות קטנות שיירדו מעל העגלה יצליחו לחלץ אותה סופית.
אנו בטוחים כי חמינו זצ"ל היקר באדם שכל עצמותו היתה, לב רחום ורחב למען הזולת, לא ישאר בעל חוב בדין הכרת הטוב אלא ימשיך לפעול שם תחת כסא הכבוד למען כל מי שיעשה את הפעולה האחרונה והצעד האחרון להצלחת וסיום מפעל חייו הכביר שכל כולו אהבת והחזקת תורה וצדקה, ויראה אך הצלחה וסייעתא דשמיא בכל העניינים לטובה ולברכה".
הצילו כעת את אלמנת הרב הלל המבורגר שנותרה לבדה להתמודד עם עול החובות, יש לציין קרן מס' 3066 – קרן רבי הלל המבורגר
