בליל שבת הכל היה כרגיל.

אבא שר שלום עליכם וקידש על היין ואמא הגישה את מאכלים המיוחדים של שבת.

בתום הסעודה אבא הערים את ספריו האהובים על המפה הלבנה. הוא למד כהרגלו, והספרים הקדושים נשארו ממתינים ללימוד שלפני התפילה.

אחר כך יצא לאחל מזל טוב ב'שלום זכר' של ידיד קרוב, ובחצות חזר לישון.

בשתיים בלילה אמא התעוררה מרחשים מוזרים. אור קלוש מהמסדרון מאיר את החדר החשוך. חצי ישנה היא קוראת לו: צבי דוב, צבי דוב? הכל בסדר?

אבל כבר לא היה מי שיענה לה.

עד מוצאי שבת נשאר הנפטר בבית, ולאט לאט מטפטפת המציאות המרה לתוך ההיגיון.

איך אפשר להבין שאבא נפטר פתאום? פתאום! אתמול היה כאן, סידר את הפלטה לכבוד שבת. הגמרות שלו עדיין עומדות על השולחן המכוסה מפה לבנה. חמימות ממגע ידיו האוהב. מדיפות ניחוח של אבא.

איך אפשר להבין שהוא שוכב במיטה שלו, אליה עלה לישון באמצע סוגייה במטרה להמשיך את הלימוד בבוקר- אבל נשמתו כבר איננה כאן?

במוצאי שבת מבשרים את הבשורה לילדים האחרים. בחור ישיבה שביום שישי איחל לאבא 'גוט שאבעס' בטלפון – במוצאי שבת קוראים לו ללוויה. ילדים נשואים שנשענו על אבא.

החליפה והמגבעת תולים על המתלים, כאילו עוד רגע ייכנס בחיוכו הרגיל. בארון החולצות שלו, הארנק והפלאפון שהטמין לפני שבת… הכל כל כך טרי. חם. מלא ריח ומגע יד של אבא.

נוצר חלל ריק. ואקום בלתי נתפס. הוסרה המשענת של הבית, אבא המפרנס והאחראי – איננו. בבת אחת הומטה כל האחריות על כתפי האלמנה.

יחד עם הצער וההלם, נאספים גם החובות שנשארו. עוד 10,000 דולר משם ועוד 40,000 שקל מפה ו-200,000 ממקום אחר. פתאום אשה שנשענה כל-כולה על בעלה, שטיפחה את ביתה במסירות ואהבה, צריכה להתמודד מול סכומים ענקיים.

אי אפשר שהיא תעשה זאת לבדה. גם אם תרצה מאד- אין לה דרך להשיב חובות או להרוויח את הסכומים לנישואי הילדים שנותרו. גם לפני האסון ההכנסה החודשית לא הספיקה – ועכשיו מה?

אנחנו נעמוד לימין האלמנה היקרה בעת הזאת, והקדוש ברוך הוא יגן עלינו מידה כנגד מידה.