הרב אלטמן זכרונו לברכה.

.

השבעה נגמרה כבר, והאלמנה מנסה, בכאב, בצער נורא, בחריקת שיניים –  לשוב לחיים רגילים, עד כמה שחיים בלי אבא יכולים להיות כאלו. רבי יהושע ניהל את הבית בגאון. העול היה עליו: כלכלי, חינוכי, רוחני. היא מעולם לא התערבה בנושא הכספי ולא ידעה מה מתרחש בחשבון הבנק שלהם. כעת אין לה ברירה והיא מתעניינת. מה שהיא מגלה מכה אותה שוב, בעוצמה, צער על צער: הם שקועים בחובות עצומים.

.

היא לא יודעת איך תקום ליום הבא. מאיפה לוקחים כסף לכסות את החובות, מאין יתמלא הארנק לקניה הבאה במכולת. – הכל אנחנו, אנחנו! בלעדינו יגיעו  לפת לחם – כפשוטו!!

.

בבית יש כלה צעירה, והיא לא חלמה שתצעד לחופה בלי אבא. על המקרר תלוי פתק, פתק שהשאיר אבא: תזכורת לשלם עבור האולם… אבל מאיפה? האלמנה קוראת את האותיות בכתב ידו המוכר עד להכאיב, וליבה מתפלץ: מאיפה, ריבונו של עולם? להיכן היא פונה? מי יעזור לה?

.

הם משפחה עדינה. תמיד שותקים ולא מתלוננים. אבל עכשיו – עכשיו כבר אי אפשר לשתוק עוד. עכשיו אסור עוד לחשות. העתיד של היתומים תלוי כאן, בדף שאתה מחזיק בידך. אתה מוכרח להענות, עכשיו, לפני שאתה עובר הלאה. עכשיו, כשהזעזוע עדיין בלב, כשהרגש פועם בך, לפני שתשכח אותם. לפני שיבוא עניין חדש ומחשבתך תעבור הלאה.

.

השנים יחלפו. אתה תשכח מהתרומה הזו, שנתת אי פעם בקיץ של שנת תשע"ז. אבל משפחת היתומים- הם לא ישכחו. אלו חיים שלהם, הכאב ילווה אותם, אבא לא יחזור עד תחיית המתים, והתרומה שלך תיתן להם את הכוח לשרוד ולגדול על אף ולמרות.

עתיד האלמנה והיתומה תלויים בך. 

.

לתרומות הקליקו כאן

יש לציין עבור קרן מספר 4241