פרידה בכותל המערבי
ארבע וחצי לפנות בוקר. הכותל המערבי כמעט ריק בשעה זו. משק כנפי יונים חותך מידי פעם את האוויר הקריר, הטהור, ורבי יוסף וינד ז"ל קרב בפסיעות איטיות אל שריד בית המקדש. הוא מניח יד על האבנים, עוצם עיניים בדבקות ושופך לפני השם את צקון ליבו. כל כך הרבה יש על מה להתפלל. כל כך הרבה מה לבקש ועל מה להודות. הוא מתייחד זמן ארוך עם אלוקיו ואחר מרים עיניים דומעות אל השמים, לוחש מילות פרידה ומתרחק באיטיות, צעד אחר צעד, אל מחוץ לרחבת הכותל המערבי.
רק לפני חצי שעה הסתיימה חתונת נכדתו של כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א. קהל עצום הגיע מכל רחבי העולם להשתתף בחתונה: מלונדון, מבלגיה, מקנדה, מארצות הברית… למעלה מעשרת אלפים איש גדשו את האוהל הענק שהוקם במיוחד לשם כך, והלבבות פעמו ונישאו בשמחת קודש נעלית. אחרי החתונה התפזר הקהל העצום, ורבי יוסף נסע לכותל המערבי.
לפחות פעם בשבוע הוא מגיע לכותל. כל מוצאי שבת עושה את הדרך מבית שמש, משיח את אשר על ליבו לפני השם – וחוזר לשבוע נוסף גדוש עבודה ויראת אלוקים. במוצאי שבת הזו לא התאפשרה הנסיעה לירושלים, ולכן החליט רבי יוסף להגיע לכותל מייד אחרי החתונה הגדולה שתתקיים ביום שלישי.
כעת הוא נפרד. הרכב ממתין לו בחוץ, רבי יוסף פותח את הדלת ומתיישב במושב שליד הנהג. הם יוצאים מהעיר העתיקה ונוסעים לכיוון היציאה מירושלים.
רבע שעה אחר כך, בכביש מול טלז סטון- נוסעת מולם משאית. היא מתנדנדת, מסתובבת ונתקעת ברכב. הרכב מתהפך. ומתהפך שוב. צעקות עולות מתוכו. זכוכיות מתנפצות, וזעקות "שמע ישראל", ודם ניתז על המושבים וניגר על הכביש. בכמה רגעים הפך המקום לתוהו ובוהו.
אמבולנסים צורחים שועטים לזירת האסון. ניידות משטרה מהבהבות בכחול ואדום, וערבוביה של סירנות נשמעת כמו מקהלת שדים.
בוקר יתום
שבעה ילדים קטנים הלכו לישון בלילה בלי 'לילה טוב' מאבא, ששהה באותה עת בחתונה. הם חיכו לראותו בבוקר.
פתאום צלצלו בטלפון. היא הביטה בצג- רק בעלה יכול להתקשר בשעה כזו! אבל המספר לא היה מוכר. רבי יוסף עדכן את אשתו אודות העיכוב בכותל והיא שיערה שיחזור כשהשמש כבר זורחת.
הוא לא חזר, והשמש לא זרחה יותר לעולם.
קול עצור סיפר לה בשקט על תאונה קשה ביציאה מירושלים, ועל בעלה שישב ברכב, על יד הנהג, בדיוק במקום שספג את הפגיעה הקשה ביותר- – –
היא חשבה שזה חלום רע. חלום רע, לא יותר!!! איך זה יכול להיות מציאותי? הקול מעבר לקו דיבר בעדינות, הסביר, הודיע שתיכף יבואו לקחתה לבית החולים…
הילדים התעוררו לתוך מציאות מזעזעת. ילדים שאתמול היו להם שני הורים בריאים ושלמים, ועכשיו כבר לא… פסיכולוגית הגיעה לדבר איתם ופגשה שבעה ילדים מטופחים, שבעה קטנטנים אפופים באהבה שלא יקבלו עוד. סיפרו להם שאבא לא מרגיש טוב, והם נשכו שפתיים בחרדה. לאט לאט העבירו להם את הידיעה שהוא כבר לא כאן. אבא נפטר ועלה לשמים, קרוב אל השם.
הם פרצו בבכי עז, בלתי נשלט. בכי נורא של יתומים קטנים, אבודים, נואשים- – –
רבי יוסף ז"ל היה אבא מיוחד. הוא השקיע את כל נשמתו בילדים, וכל אימת שמצא זמן פנוי ישב איתם והקדיש להם את תשומת ליבו. הוא זה שהכין איתם שיעורי בית אחר הצהריים, סיפר להם סיפורים, שיחק איתם. בשבתות יצאו לטייל יחד, משוחחים תוך כדי על השבוע החולף.
אבא הספיג בהם אהבה עזה ואמונה. הערכים שיקדו בו שידרו ללא מילים. הדוגמא האישית שנתן, חסיד אציל וירא אלוקים- חינכה יותר מאלף שיחות מוסר.
הם היו כל כך קשורים אליו! מהבכורה בת העשר ועד התאומים בני השנה. כולם היו כרוכים אחריו, תלויים בו רגשית ומעשית. רבי יוסף ז"ל היה הרבה יותר מאב רגיל.
מי יגדל אותם הלאה? מי יעזור לאלמנה להיות גם אב וגם אם, למלא את החלל הענק שהותיר בלכתו? מי יוביל אותם לחיידר, מי יכניס אותם לישיבות? מי יאהב את שבעת היתומים הרכים כמו שרק אבא שלהם ידע לאהוב?
הלב מצווח
כל השכונה הכירה את רבי יוסף וינד ז"ל. מעבר להיותו בן וצאצא למשפחה עניפה ומכובדת – היתה אישיותו הפרטית קורנת ומעוררת הערצה. כגבאי בבית הכנסת של בעלזא בבית שמש הכירה אותו כל הקהילה, ואצלו מצאו אוזן קשבת ויד רחבה לכל עניין. כל אחד שצריך עזרה פנה אליו והתקבל בסבר פנים יפות ובחיוך מאיר. לא היה אצלו מושג של 'אין זמן" או 'אין אפשרות'. תמיד מצא את הדרך לסייע לעומד מולו.
עכשיו תולים מודעות אבל ששמו מתנוסס עליהם בגדול. רמקולים צועקים ברחובות על לוויתו של הרב החסיד רבי יוסף וינד ז"ל, והלב שותת דם.
בשעת כתיבת שורות אלו – מתארגנת המשפחה להלוויה. העיניים מסומאות לא רואות כלום, הגרון כבר כואב מרוב בכי. ככה הם יצאו עוד מעט ללוות את המיטה של אבא שלהם. אלמנה הלומה ושבעה פצפונים, שרק חיכו שאבא ישוב מירושלים ולא העלו בדעתם אסון כזה.
מה יקרה הלאה עם המשפחה הזו? הם זקוקים כעת להרבה הרבה יותר מאי פעם. כשאבא היה איתם לא חסר להם כלום, אבל עכשיו – בלעדיו – כל העולם כולו לא יכול למלא את חסרונם.
הם יהיו מוכרחים להתאושש ולהמשיך הלאה, ובשביל זה צריך כל כך הרבה תמיכה מאיתנו… שניתן את הכוח לאסוף את השברים, שניתן את האמצעים לשוב לשגרה, מכאיבה ככל שיהיה – ובכל אופן שגרה נורמלית יחסית.
הפרק שנפתח עכשיו הוא חיים של המון התמודדות, של בכי ודמעות וגעגועים שורפים. בלעדינו – לא יוכלו להחזיק מעמד.
אמנם רבי יוסף וינד ז"ל היה מנוי על תוכנית "כל ישראל ערבים", אלא שהכסף הנדרש מוקדש לנישואי היתומים – הרי מי ישיא אותם באין אב?
לעכשיו צריך את התרומות שלנו. לטיפול רגשי בכל הילדים, שחוו מכה אנושה בטראומה הפתאומית הזו. צריך את התרומות שלנו כדי להכניס הביתה סיוע קבוע, בשביל לכלכל את היתומים.
האסון עמוק כל כך, הצער הוא בלתי נתפס – ובכל אופן, על אף ולמרות, יכולה התרומה האחת שלך להפוך עולמות. אנחנו ניתן את הכח להמשיך הלאה. ניתן את היכולת לקום מהשבעה ולהתמודד בלי ליפול.
עכשיו, כשהרמקולים עוד מהדהדים בחוצות, ועל מודעות האבל עוד לא יבש הדבק – זה הזמן לפתוח את הלב ולתת להם כוח. עכשיו, הרגע, כשהלבבות עדין חמים והדמעות זולגות. עכשיו, הרגע, מכל הלב החומל- – –
עשה למען תינוקות של בית רבן.
