גולדי נשאר אחרונה

הווארט של גולדי נערך בבית אחותה המוסק והחמים. חתן אציל מבית טוב, כיאה למידת החסד המופלאה של גולדי, וגם הוא מגיע בלי פרוטה.

כל השנים אבא דאג לכסף. מעט מאד, אבל מספיק לאוכל, חשבונות, נסיעות ושכר לימוד.  אמא מעולם לא התעסקה עם מזומנים ואין לה מושג איך ומאיפה להשיג. גולדי עוקבת אחר אנחותיה התכופות ורועדת מפחד.

גם בשנתיים שאבא היה חולה, והתרופות עלו הון תועפות, הוא היה זה שדאג לגלגל את החובות האדירים. הן אלו שהצטברו מנישואי עשרת הילדים הקודמים, והן אלו שנתוספו עליהן כעת, מימי המחלה הנוראה.

רק עכשיו אחרי פטירתו, החלו לצוף הסכומים האסטרונומיים אותם גלגל בגפו. והכל נפל על כתפיה השחות של האלמנה המסכנה. שלא יודעת מאיזה צד חותמים על צ'ק.

כבר נקבע תאריך לחתונה, ובעל האולם הסכים לאחר שכנועים לשריין את המועד ללא דמי קדימה כמקובל, בתנאי שישלימו את החסר עד שבוע עוד לפני האירוע.

הנשואים מגיעים מידי ערב, מנהלים שיחות קדחתניות. מתכננים תכנונים, איך ישיגו את הכסף לחתונה של גולדי, מאיפה, כמה צריך. אמא מקשיבה בחצי אוזן. נראית זקנה כל כך. מותשת.

"אולי תכתבי מכתב בקשה." מציע בכור הבנים, בעצמו כבר אב לעשרה. "את יודעת, מכתב מלב של אלמנה…"

"מי שמכיר את אבא – יתרום." מוסיף בן אחר. "האברכים מהכולל, בני המשפחה שלהם, אנשים שנעזרו על ידו. כל כך הרבה אנשים חייבים לו הכרת הטוב."

"יש אלפי אלמנות חוץ ממני." לואטת אמא עם שוך המהומה, כשרק היא וגולדי נותרות בבית הישן. "אלפי אלמנות ומאות חתנים וכלות יתומים. אני לא מבינה איך לקחתי על עצמי את ההתחייבות הזו. צלם, קייטרינג, נדוניה, שכירות, ביגוד… ואם לא נצליח להשיג הכל?"

"חס ושלום!" גולדי נזעקת. מבועתת באמת ובתמים. הדבר האחרון שהיא רוצה זה צדקה, אבל יותר מזה היא מפחדת מביטול החתונה. אם לא יתרמו לה כסף לאולם, ולא לתקופת שכירות מינימלית – מה יהיה איתה, למען השם?

מה יהיה איתה, באמת?

לכמה חתונות יתומים תרמתם בשנה האחרונה? כמה מתוכם מתמודדים עם מחסור ממשי במזון, בחשמל לחימום ותאורה?

האם נותרו בליבכם עוד רחמים בשביל גולדי?

אלמנת תלמיד חכם ואיש חסד, יתומה שסעדה אבא חולה אנוש- – – אנחנו חייבים לתרום להם  בחמלה, בהערכה, בכבוד לתורה של רבי שלום הלל שטרן זצ"ל.

היא לא מבקשת בשביל המשכנתא שרובצת על האלמנה, לא בשביל לכסות את החובות החונקים. אפילו לא לתשלום מים, לא לעוף לשבת. רק לחתונה, בבקשה.

רבי שלום הלל זצ"ל – האיש שהחזיק כוללים של מאות אברכים, שדאג לאינספור מסכנים ואומללים, עומד להגיע לחופה של בתו האהובה. הוא יהיה שם לצדה. ילווה אותה ממרומים לקראת הקמת ביתה החדש. ואנחנו, אנחנו נדאג שנשמתו הטהורה והמזוככת לא תראה את בתו נכלמת מתחת לחופה. כל אחד מאיתנו יעשה מאמץ קטן, כדי שהדמעות של הכלה ואמה מתחת לחופה, יהיו דמעות של אושר, ולא דמעות של עלבון ובושה חלילה – – –