הפרידה המזעזעת דקות לפני הפטירה:
"אבא, אבא, אני רוצה שתהיה בחתונתי"
נחלי הדמע שנטפו מעיניו של אבא דקות לפני… כבר אמרו הכל – – –
אוי- – –
ישראל עוצר נשימה.
"הסתיימה היתרה במונה?" הוא שואל בלחישה מבוהלת ולוחץ שוב ושוב על מכונת התספורת הדוממת.
כבר לפני כמה חודשים התקינה חברת החשמל מונה חשמל בתשלום מראש, כפי שנעשה ללקוחות שצוברים חובות רבים בתשלום החשמל.
ישראל ואברימי מביטים אוטומטית לתקרה. כן, הנורה שהדליקו לרגל התספורת – כבויה.
"תלחץ אפס!" מבקש אברימי.
"כבר לחצתי שלשום… השתמשנו בכל קיצבת החירום."
שניהם מחווירים. אברימי, שחלק משערותיו מגודלות מאד והשאר גזורות קצוץ, עומד לפרוץ בבכי. היום בערב האירוסין שלו!
"לא מקובל שחתן מסתפר רק חצי ראש…" ישראל צוחק צחוק עצבני. "מה עושים?"
"לך תבקש 100 שקלים מבטיטו." מתחנן אברימי לאחיו. עכשיו כבר זולגות לו דמעות של ממש. "אני… אני… תעשה לי טובה, בבקשה!"
ישראל נושך שפתיים. עיניו נואשות. "בושות… כבר לווינו מהם כל כך הרבה פעמים."
אמא מגיחה מהחדר ובידה המגהץ, שהידית שלו שבורה לגמרי והוא יותר שורף חולצות מאשר מגהץ אותן. "נגמר החשמל?" היא מגלה את מכונת התספורת בידיו של ישראל ונבהלת: "אתם באמצע?"
הבנים מהנהנים.
"נלווה מבטיטו." אמא מסירה את הסינר ויוצאת. אברימי וישראל כובשים עיניים ברצפת הבלטות העקומה.
"בטיטו יתנו בשמחה לאלמנה ויתומים עניים." שוב צוחק ישראל את צחוקו העצבני. "הרי גם הם היו בשבעה, וראו…"
* * *
רק לפני פחות מחצי שנה נפטר עליו אביו הגאון רבי שלום הלל שטרן זצ"ל – פחות מחודש וחצי אח"כ התארס בשעה טובה.
אבל שום עזרה לא מגיעה.
שום-כלום. אחרי שהשיאו 12 ילדים בליע"ר בדחקות עצומה, ומשנוספה על החובות תקופת מחלתו הקשה של אבא- הבית ריק ושבור, ממש ולא במליצה. אברימי מתהפך בלילות, ישראל, האח הקטן, מחייג לכל מיני ארגונים שונים ומשיג בשבילו סט של נדוניה ותלוש לחנות בגדים.
הם בוכים שניהם. בוכים על שנות המחלה של אבא, על הפטירה הטראגית. על העניות הבלתי נסבלת. בוכים בשביל אמא שהזיקנה קפצה עליה, בוכים על החתונה שמתקרבת בצעדי ענק.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה, ובוכים איתם.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה, ומשקיטים את הדמעות. הרי לא ייתכן שנניח לחתונה הזו לגווע בשל חוסר כסף!
אנחנו נהיה שם, באהבה ובתמיכה. בהערכה עצומה לאביו המנוח של אברימי, שהיה תלמיד חכם חשוב וגומל חסד עצום. בבית שלהם, הישן והמט-ליפול, התארחו עשרות גלמודים וסתם אורחים ימים על גבי ימים. הדלת מעולם לא ננעלה. אבא בישל לכל אחד את האוכל שאהב בלי לחוס על כבודו, ואמא הצדיקה ניהלה את החסדים העצומים הללו בצניעות ובשקט.
ועכשיו – כשאברימי כה נואש ואבוד- לא נשיב להם טובה?
כמה שניתן יהיה טוב. עשרים שקלים, חמישים שקלים. משהו לנישואי חתן יתום שעדיין בתוך השנה על אביו. משהו לשמח את החתונה הזו, שגם בלי העניות ישתרגו עליה הרבה דמעות וצער.
בואו, בבקשה. שלא נתעלם מהצער זה. שלא נפנה עורף לחתן יתום בצרתו – – –
עוד 3 ימים החתונה ועדיין צריך את העזרה שלך....
השעות האחרונות... בעוד פחות מ-24 שעות החופה, כולנו נלווה אותו לחופה!
רות חסידה
פורסם - 27/06/2019 סליחה על האיחור, מזל טוב ובנין עדי עד!